בין הטירוף של עונת החתונות ובין יריד החתונות השנתי בשפיים, אני תופסת את גלית אשל מארנונים זרי כלה ואקססוריז ברגע נדיר של שקט. כשם שפסח הוא ה-שבוע ה-רגוע עבור בעלי המאפיות, ימי בין המצרים הם רגע של שקט יחסי עבור אותם ספקים העוסקים בהפקת חתונות. שקט יחסי, כי גלית עסוקה בהכנות קדחתניות לתערוכה ובפיתוח עיצובים חדשים, אבל בכל זאת קצת פחות באטרף. "את יודעת שהתגרשתי לפני כמה חודשים", היא אומרת לשם הגילוי הנאות. "מה שמעניין אותי היא החתונה דווקא", אני עונה בחיוך וממשיכים לסיפור של גלית.
טרום החתונה
בתקופה הזו של חיי, סביב גיל 27 ככה, עיצבתי ארועים ובעיקר חתונות. נפגשנו בבית קפה, באקראי. אני הגעתי עם חברה שלי והוא עם חבר שלו. שמשת חלון הפרידה בין השולחנות שלנו וחיוכים נזרקו. לפני שהלכתי ביקשתי להעביר לו את כרטיס הביקור שלי. הוא התקשר למחרת בהתלהבות. שניינו היינו מוכנים לקשר רציני. עברנו לגור יחד בבית ששכרתי בכפר אז"ר ואחרי חצי שנה החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן. מאוד לא התחברנו להלך הרוח הדתי. את החתונה "הפורמלית" עשינו בזמן טיול בארה"ב, בעירייה המקומית. התכנון היה לעשות בנוסף חתונה רפורמית בארץ.
החתונה
בתקופה הזו כבר הייתי חמש שנים בתחום של עיצוב חתונות. שנינו רצינו ארוע צנוע ולא בומבסטי. תכננו חתונת חורף בצהרי יום שישי בבית הירוק ברמת אביב, מקום שהיה ידוע אז בשל אוכל צרפתי משובח. לא רצינו לגרור את האורחים בשבילי עפר אל מקום מרוחק. היה לנו חשוב שהמקום יהיה מאוד נגיש. הזמנו 120 איש- חברים טובים ומשפחה קרובה. את המקום עצמו אני מאוד אוהבת ולא פעם עיצבתי בו חתונות.
 |
| ההזמנה לחתונה של גלית ועופר, 1996 |
מזג האויר שיחק לטובתנו. זה היה יום שמש חורפי ומקסים. הארוע היה ארוע חברי, לא מאוד פורמלי. החופה הייתה בחוץ על הדשא, בין קרני שמש חורפיות נעימות ועם הרבה הומור. את טקס החופה ניהל רב רפורמי ואנחנו לקחנו חלק בטקס- הקראנו מילים שכתבנו זה לזו. את הכתובה כתבנו לבד ועיצבנו בעצמנו.
הארוע עצמו היה מין מינגלינג אינסופי של אנשים ואוכל משובח. הוא דמה לארוע במסעדה טובה או מין מסיבת קוקטייל רק שהכל היה סביב שולחנות ובהגשה- ראינו בהגשה משהו מאוד מפנק ורגוע. לא היו ריקודים והשתוללות אלא שיחות טובות, התקבצויות של חברים וכיף גדול.
הכלה
בהתחלה הייתה לי פנטזיה לשמלת חתונה עשירה, מלאה בתחרות וחצי זרוקה. הלכתי לחפש שמלה והייתי בטוחה שמצאתי. במדידה הרגשתי שבחרתי כותונת לילה תפורה רע. לא נותר עוד זמן רב ומצאתי צ'יק צ'ק שמלה אחרת. זו הייתה שמלה עדינה, צמודה לגוף בתיפורים, ובצבע שמנת. היה לי חשוב להכניס צבע ולכן הוספתי צעיף בורדו, מגפיים מטובהל'ה וזר שהכנתי לעצמי ערב קודם.
הרגשתי שלא נכנסתי לטירוף חתונה ולא לשגעון. לא בהופעה שלי ולא בעיצוב הארוע. ביקשתי מקולגה שלי לסדר את הפרחים במקום. השתדלתי לא להעמיס על עצמי. שום דבר מנצנץ וסטייליסטי. הדבר היחיד שהיה מושקע היה השולחנות. הנחנו מפות עשירות ומלאות כיווצים. במרכז השולחן הונחו סידורי פרחים בגוון כתמתם. החופה עצמה היתה בסגנון צנוע ומסורתי, זר אחד ציין את מקומה.
ממשיכים בחיים
לאורך השנים עסקתי בעיצוב ארועים. כשהילדים נולדו הרגשתי שזה לא משתלב. מצאתי את עצמי עובדת בחנות פרחים משובחת משך 10 שנים ולמעשה ניהלתי את המקום כשלי. המקום היה אהוב עלי והוא לקח אותי לעבודה מאוד אישית, מכוונת וממוקדת בצרכים של הלקוחות. זו הייתה מבחינתי תקופה של התפתחות מאוד גדולה. בינתיים למדתי עיצוב פנים ובמקביל תמיד תפרתי ועיצבתי.
זרי כלה מאז ומתמיד רגשו אותי בלי סוף. היה לי ברור שאם פעם אצא לעצמאות זה יהיה התחום. למעשה, העסק נפתח בסוף 2010. טרחתי קשות בכדי להקים אותו ואני מתייחסת אליו כאל פרוייקט חיים. הוא לווה בגדילה וצמיחה פנימית, ונולד במקביל לאוסף סימניים קוסמיים כמעט. כסף מאמא שנפטרה במפתיע נתן דחיפה ועזר לקבל את ההחלטה שהולך להפתח עסק עצמאי.
רציתי ליצור משהו שיחבר את הכל. בית אופנה לזרי כלה, אביזרים ואקססוריז. רציתי לקבץ תחת קורת גג אחת את המעטפת העיצובית שכולה מלווה בירידה לפרטים. פלוריסט שגם מעצב את הארוע לא יכול להרשות לעצמו להשקיע 5 שעות בשזירת זר כלה. אצלי הסטודיו מתמקד בפרטים וערוך לתת מענה.
 |
| הפלוריסטית גלית "ארנונים" כיום |
התחלתי בתהליך של למידה בכדי לכסות את הפערים: למדתי צילום
כדי שאוכל לצלם בעצמי, פוטושופ, אינטרנט שלא היה נגיש לי. מבחינת חומרי
הגלם וטכניקות העבודה הכל היה אצלי. הבית היה כמו סטודיו. במקביל התחלתי לעשות פיתוח עסקי, מיתוג ושיווק. למצוא את אנשי המקצוע הנכונים והמתאימים לי, כאלה שיכולים לשפוך אור כשצריך. אין לי רקע עסקי פורמלי, אלא רק אינטואיציה ואני חשה שיש ההתקדמות מיום ליום והרבה למידה.
ספרי על העבודה שלך מול הכלות
אני פוגשת את הכלה ונכנסת לכל נושא ההופעה, האביזרים, הנעל והשער בכדי להתאים לה, יחד איתה את המעטפת העיצובית. אני דואגת שיהיה חיבור, שיח מהודק בין כל פרטי ההופעה שלה. בין השמלה, התכשיט, גוון הנעל, הזר ואביזר השער משם אנחנו ממשיכים לקישוט הדש בחליפת החתן. היום אנשים טורחים ומשקיעים בהשכרת רכב. אני יוצרת מהמכונית רקע מקסים לצילומים. אני משתמשת בסרטי סטן, ויוצרת זרים קטנים, הדומים באופיים לזר הכלה ותולה על ידיות הרכב. הכל מושקע לפרטים במחשבה עיצובית.
הבנות מגיעות אלי לסטודיו שבבית ויכולות לראות מי אני. יש לי בסטודיו מבחר של חומרים, אוסף ענק של פרחי משי וזרי מדידה. באופן כללי, אני ממליצה לכלות להגיע באמצע תהליך המדידה. למעשה, אני יכולה להציע הצעה הוגנת רק אחרי שיש כיוון לשמלה. לא פעם הבנות מביאות איתן פיסה מהבד של השמלה ואיתו אני משתמשת לקישוט כסרט שאותו אני תופרת במיוחד לשזירת הזר או לעיטוף חרוז.
איך את מגדירה את הקו העיצובי שלך?
אני חשה שיש הוזלה בשימוש במילה "וינטאג'". היא נהית מאוסה ולעוסה. אבל כשכלה אומרת "וינטאג'" אני מבינה שאין מדובר בסידור מודרני ומנוצנץ. ההגדרה שלה לוקחת אותי לשימוש בתחרות עתיקות, חרוזים מיושנים שאני אוספת בקפידה וכל אלמנט שיכול לקחת את ההופעה למקום מדויק. בכללי, אני מאוד אני מתחברת לסגנון העתיק, המיושן ולמסורת. לעיתים אני יוצרת פרחי משי. זה מאפשר לי לדייק בצבע הזר עד רמת הפרומיל. את פרחי המשי אפשר למקם ולעקם, לפסל ולשזור באופן מדוייק לצד הפרחים החיים. אני קוראת לזרים שלי "תכשיט פורח".
 |
| "תכשיטים פורחים" של גלית |
הבנות היו שמחות שתשאר להן מזכרת מזר הכלה. כשאני משלבת פרחים וירק טרי עם תחרה, חרוזים ופרחי משי, בסוף הארוע נשלפים כל האלמנטים שאינם חיים ונשארת מזכרת.
 |
| אלמנטים דוממים משולבים בפרחים חיים |
כיוון אחר מבחינת אופי הזר הוא בחירה של זרים טבעיים לגמרי המבוססים על צמחי תבלין- לוונדר, מרוות, זעתר, פרחי שום מקסימים- חגיגה של טבע. לא פעם אפשר לתפוס אותי באישון לילה עם פנס יוצאת ללקט פרחי שדה. והתוצאה אכן נראית כאילו הלכנו לשדה, קטפנו ואגדנו יחד.
מה העצה שלך לכלות?
ההכנות לחתונה הן זמן נכון להקשיב לעצמך. מתוך מפגש שלי עם הבנות- כלה שיש לה המון פנטזיות ופשוט בא לה להיות כלה או מלכה או פייה- אני מציעה לה להעיז! להראות ולהיות יצירתית ולהביא אותה בגדול.
כלות שמרגישות צורך לשמור על מי שהן ולא להיות כלה בתחפושת אכן צריכות להיות קשובות ולבחור את הדברים שהכי משקפים את מי שהן.
זר הכלה מאוד משמעותי בצילומים ובכניסה לחופה. מי שמעזה- בצבעים ובמבנה תהנה מזה בתמונות. זר שמותאם נכון "מפריח שממה" לא פעם לכן לא ממליצה לוותר על זר.
תודה לגלית על שחשפה אותנו לעולם המרתק והיצירתי של זרי הכלה ושיתפה אותנו בתהליך מעורר השראה של הקמת עסק משגשג המצליח לשמח כלות מידי שבוע.
לאתר של "ארנונים של יופי"
שמת לב שכל הכלות "מהתחום" בעצם היו כלות מאוד פשוטות ונטולות הגזמות? מעניין אם זה בגלל שהן רוויות מהתחום….כרגיל נהניתי מאוד לקרוא, אני אוהבת את השאלות שאת בוחרת לשאול, שחושפות דברים מעניינים. בעיקר נהניתי מהמחשבה על שמירת המזכרת מהזר. כמובן שמיד חשבתי על השימושים האפשריים באלבום החתונה 🙂
קריני, אני חושבת שיש משהו שנורא מדבר אלינו כסקראפריות, אמנות הצירוף הזו לשלמות אחת שעשויה פרטים פרטים.
באמת נורא מעניין הצניעות הזו בכל מה שקשור לעצמך, ויכולת נתינה והקדשה שלך כאשת מקצוע "לשרת" אחרים בהרבה קשב ורגישות.