כיצד הפכתי ארגז ישן למעמד כפרי משגע

כבר 15 וחצי שנים שהוא איתנו. אספנו אותו כשהיה גור צעיר, ארוך שער, מלא שמחת חיים ומתמסר. הוא הגיע עם השם הזה, סימבה, ולמרות שלא נראה לנו השם הכי מתאים בשבילו, החלטנו להשאיר אותו עם השם הזה כדי לא ליצור בלבול זהות בנפשו החתולית.כשמספר שתיים הייתה בדיוק בת שנה ורק התחילה לעשות את צעדיה הראשונים, סימבה היה גור מתוק וחיובי כל כך ומיד ראה את עצמו כחלק מהלהקה הקטנה שלנו. החתול הקטן הבין שגם היא גור קטן כמוהו, לא איבד את הסבלנות ולא עשה לה חשבונות גם כשהיתה צועדת את צעדיה הראשונים תוך שהיא מחבקת את חזהו של החתול חיבוק טוב, וכך הם היו צועדים שניהם, על שתיים.

 

ככל שגדלה, היציאה מהמיטה בבוקר נעשתה קשה יותר, ומספר שתיים שכל כך אהבה להשאר בבוקר בין השמיכות החמות, היתה שולפת יד אחת החוצה, כל כולה מכוסה, אצבעותיה ומחפשות את הגוף החתולי החמים והמגרגר. דקות ארוכות וטובות של התמסרות וחסד הדדי, וזהו, הייתה מוכנה לקלף את השכבות החמימות ולהגיח אל יום חדש.

 

כשגדלו מעט, שני ילדי הגדולים, הפכו להיות סופר מצפוניים ורגישים לשוויון זכויות. הם נדהמו לגלות שיש אנשים שבטוחים שסימבה מסוגל להביא להם מזל רע. פשוט לא האמינו שיש כאלה שמשוכנעים שמספיק חתול שחור שער חלף על ידם, כדי שיחטפו איזו צרה, ולכן עדיף וגם רצוי לשחרר יריקה מלאת כוונות או לכל לעבור לצד השני של המדרכה. השניים נעלבו עבור סימבה עד עמקי נשמתם והצורך לחבק אותו אל תוך המשפחה רק עלה.

סימבה הזקן. עם השנים השחור הבוהק שלו הפך להיות דהוי, המזג הרגוע והנינוח התחלף באופי חרדתי, מריר לפעמים, לחוץ, נרגן. אולי אלה מחושי הגוף שהופכים אותו לעצבני. אולי זה הכלב האנרגטי שהצטרף עם הזמן למשפחה, היצור המוזר החופר, המתלהב, שנראה לו לפעמים כל כך מטופש ומיותר, לא מבין רמזים כלל.

 

 

כשגבי ועינת מהחנות מפעם פנו אלי להצטרף לאתגר הוינטג’ הגדול ממש שמחתי.
זה הזכיר לי את משלוחי הירקות שהייתי מקבלת בעבר, בתוכם תכולה מתחלפת שאין לי שליטה
עליה, והייתה מוציאה ממני משב של יצירתיות ובריאותיות. ואז הגיע נהג חביב, עם…. ארגז עץ ישן.
הנחתי את הארגז במרפסת ונתתי לו פשוט להיות, כפי שהוא, הפכתי אותו במציאות ובדמיון, בתור מדף, בתור מגש בתור שולחן, מחפשת את היעוד הבא שלו.

 

ארגז ישן- כפי שהוא

 

הבטתי בסימבה הזקן, ופתאום הבנתי כמה הוא זקוק לפינה משלו. במשפחה
מרובת ילדים, שני הורים, שני חתולים וכלב, מוכרת תחושת הסבב הזה, שכל פעם
מישהו אחר זקוק לעמוד במרכז נקודת הפוקוס. לפעמים יש יותר מאחד, ולפעמים
יש חשש שמישהו ברח לנו קצת מהפוקוס, וחייבים חייבים להחזיר אותו, לראות ולחזק אותו, לעשות קצת בונדינג.
סיפרתי לילדים שאנחנו הולכים לבנות לסימבה מיטה מהממת. כולם התלהבו ומי שהיה
פנוי, שם יד, הציע עצה, הבריג ברגים, שייף.

 

 

כיצד הפכתי את ארגז העץ למעמד כפרי משגע
ראשית היה לי ברור שאני רוצה להרים את הארגז, בכדי ליצור לחתול מרחב פרטי, מוגן ומופרד מהרצפה. כיוון שמדובר בחתול זקן, שכבר מתקשה לזנק לגבהים, בחרתי למקם את הארגז בגובה נוח לעליה וירידה כך שיוכל להניח את כפותיו הקדמיות ולקפוץ בקלות פנימה.
לארגז מראה גולמי ומרובע ולכן העדפתי לחבר לו רגליים דקות ועדינות. הרגליים הנפלאות של השרפרף הישן שלפניכם התאימו לי בול.

 

שרפרף ישן- כפי שהוא

 

לקחנו את שניהם, הארגז והשרפרפף, אל בית המלאכה של חמי, הנגר החובב. כמה נוח כשיש בית מלאכה שכזה בסביבה, מצויד בכל מה שצריך.

בעזרת צבט, שלפנו החוצה את המסמרים החלודים ובהדרגה הסרנו את בד הקנווס החום הישן. תמיד מרגש לגלות עדויות לחיים קודמים על חפצים משומשים. תחת שכבת הקנווס החומה התגלה בד ג’ינס ישן ועבה, ובין שתי השכבות טונה של חול.

 

 

אחרי שהורדנו את הריפוד והבדים נותרנו עם שרפרף עץ פשוט.

 

 

להצמיד את השרפרף לארגז לא היה הגיוני כיוון שהשרפרף היה צר בהרבה מרוחב הארגז. גם לא יפה וגם לא יציב. הייתי צריכה את הרגלים, אבל המקום הרבה יותא חיצוני ביחס לארגז.
במחשבה על פישוט התהליך וכדי לשמור על התשתית היציבה של הרגלים החלטנו שלא להפריד את הרגליים מהמסד אליו הן מחוברות, ולקחת אותן יחד עם המסד הזה. ניסרנו שתי רצועות אורך, ימין ושמאל של הרגליים כולל המסד אליו הן מחוברות, כשבכל רצועה שתי רגליים.

 

 

כעת חיברנו את הרגליים לארגז, בעזרת ברגים לכל האורך.
שייפנו את הארגז מכל צדדיו תוך הקפדה על הסיבים הקטנים והבולטים שעשויים לדקור.

 

 

הייתה לי התלבטות אמיתית האם לצבוע את הארגז או להשאיר אותו בצבעות המקורי. שותפי למבצע היו תמימי דעים שעדיף להשאיר את הצבע הטבעי, אז החלטתי לזרום איתם.
אהבתי את המגרעות העדינות לאורך הרגליים ורציתי מאוד להדגיש אותן, כך שיראו גם למרחק.
לפתע עלה לי רעיון אדיר- בתור חובבת סקראפ מושבעת יש לי דיו סטייזון בשלל גוונים. זהו דיו יבש, שאינו נמרח, מתייבש מהר ונשאר לנצח (stays on). בעולם הסקראפ דיו סטייזון משמש ליצירת מראה מיושן לנייר, בעיקר לאורך הדפנות והשוליים של תמונות ודפים מדוגמים.

 

דיו סטייזון בשימוש החידוש (אם נדייק- הישון)

 

הסטייזון החום היה מושלם להדגשת הרגליים, ואני גאה שעליתי פה על משהו- הדיו הזה נפלא לשימוש בישון רהיטים, שימוש שמעולם לא נתקלתי בו קודם.

 

הדגשת קווי הרהיט באמצעות דיו יבש

 

מפה לשם התקבל ארגז כפרי מקסים.

 

רגלי הרהיט אחרי הישון

 

מי שראה אותו חפץ למלא אותו בבצלים ותפוחי אדמה

 

 

או לפחות בפירות הדר וברימונים אדומי לחיים.

 

המעמד הכפרי בשימוש פירות עונתיים (נכנסים המון!)

 

לרגע חשבתי להשתמש בו לשתילי האמנון והתמר הרעננים שבדיוק קניתי במשתלה להכנסת כתמי צבע בגינה של חורף.

 

המעמד הכפרי בשימוש שתילים עונתיים

 

גם לאוסף הסקולנטים ההולך ומתרחב שלי המעמד הנהדר הזה היה יכול מאוד להתאים

 

בשימוש מונוכרומטי של צמחי הסקולנט

 

אבל הארגז כבר היה מיועד.

זה לא היה התור שלי לקצת יחס…?

 

אבל כדי שיהיה נוח, באמת, היה צריך ליצר כרית מפוארת, כיאה לחתול מפואר.
הסוודר האדום, עם הצמות הקלועות נראה לי מושלם למטרה. ראשית אדום ושחור הולכים נהדר ביחד, וזה מה זה פוטוגני, שנית הוא חם ורך, ובטוח ימצא חן בעיני סימבה.
הסוודר הזה, שימושי ככל שהיה, עבר את שתי בנותי המתוקות ובחורף שעבר נתקע לו הריצ’רץ’ באופן כל כך פרמננטי, כך שהסוודר היה פשוט… נעול.
ראשית גזרתי את השרוולים והוצאתי אותם מהמשוואה. על הכובע עם הפונפון לא יכולתי לוותר. הוא מתוק מידי.
במכונת תפירה עשיתי תפרים לאורך פתחי הידיים ולאורך הפתח התחתון. הכנסתי פנימה ציפית של כרית ישנה ומילאתי אותה בספוג אקרילי רך.
לבסוף- תפרתי בחוט אדום ומחט את שפתי הריצ’רץ’ כדי שלחתול הרגיש לא תהיה תחושה מתכתית וקרה מהמגע עם הריצ’רץ’.

 

מסוודר לכרית

 

ואז נתתי את המרבץ לסימבה לנהיגת מבחן.
בתחילה הוא הסתובב סביב סביב, ארוכות, מתחכך בפינות, נמנע מלהכנס. אולי המיטה בכלל לא לטעמו…?

 

מעמד עץ כפרי במתקן התחככות

 

כעבור יומיים דווחתי שהחתול נתפס במיטה שלו. הדיווחים נעשו תכופים
יותר ויותר עד שחזיתי בפלא בעצמי. שעות שהוא מנמנם שם, במיטת הפאר האדומה.
מרוצה מהחיים שלו, נהנה מהפנסיה.
ומאז… הוא פשוט רובץ שם כל הזמן!

 

מעמד כפרי כמרבץ מפנק לחיית מחמד אהובה

ומה עשיתי עם שאריות המבצע?
בשרוולים, בהשראת החותלות שעל רגליי 24/7 (קר כל כך!) השתמשתי לשדרוג אגרטלי הצילינדר.

 

חותלות לאגרטל משרוולים של הסוודר האדום

 

והרגלים- שמורות וממתינות לתורן, וישתלבו באחד מסבבי השיפוץ הבאים. אין בכלל ספק שיהיה להן שימוש.

 

 

 

לחפצים ישנים יש בעיני חן מיוחד, וכשהם עוברים תחת ידינו שיפוץ או שדרוג או
DIY כזה או אחר, הם עוברים מעין החתמה, התאמה ושייכות לבית שלנו. בשבילי
הסיפוק הוא אדיר. זה לא רק לחזות בקסם, זה ממש ליצר אותו.