בוקר חורפי אחד טלפון מסיגי אופיר, אחת הקרמיקאית האהובות עלי. היא מספרת לי סיפור, על קופסת ביננו. היא מספרת ואני מדמיינת. בהדרגה נשבית בקסם:
רוני ואני חיים יחד כבר המון שנים, ותמיד היה חשוב לנו לטפח את הזוגיות שלנו. לפני כמה שנים נתקלתי ברעיון באיזה ספר והוא ממש מצא חן בעיני, אז החלטנו לנסות. קנינו קופסא לא גדולה ולא קטנה מידי, כשהרעיון הוא שהקופסא עוברת מהשידה של אחד לשידה של השניה, כשבכל פעם תורו של אחד מאיתנו לשים בה משהו, ולהעביר לצד השני. הקופסא כבר מטיילת ביננו שנים, והפכה לחלק מחדר השינה.
יום אחד הגיע קרוב משפחה לראות את חדר השינה שרוני בנה, כי רוני הוא נגר. פתאום אני קולטת ככה מהצד את רוני אומר לבחור: עזוב את הריהוט, הדבר הכי חשוב שיש בחדר הזה זה הקופסא.
וכך, הוא נגר והיא קרמיקאית, הבינו שהם חייבים להעביר את הרעיון הלאה. יחד הם תכננו ועיצבו ליין מהמם של קופסאות ביננו, שיוכלו לטייל בחדרי שינה אחרים, ולשמח עוד זוגות.
יצאה התאמה מושלמת. כמו שאומרים ממש מכסה לסיר.
אז אני צריכה את עזרתך בעיצוב הגלויות שמסבירות על הקופסא, סיגי אומרת לי בטלפון. באנגלית ללקוחות שלי בחו”ל, וגם בעברית, ללקוחות כאן. וחוץ מזה נרצה להוסיף מארז של כרטיסי ברכה, שבני הזוג יוכלו לכתוב כמה מילים זה לזו.
אז היא מספרת ואני נמסה. תכל’ס זה רעיון אדיר. הלוואי ויופץ וישוכפל גם בין הורים וילדים, בין אחים, בין חברים, בין מדינות שכנות. הלוואי.
ברור שאשמח לעצב, וגם לצלם ולכתוב על הקופסא לקוראי הבלוג, כי זו בשורה. כי זה מקסים כמתנה שיש בה ערך אמיתי והמון כוונה, זה שובה לב ומאפשר אינספור הזדמנויות לטוב.
והם התחילו ביצור, והביאו אלי ארגז לצילום, בתוכו שתי קופסאות ביננו מושלמות, עם הטאצ’ הכפרי, הנקי והמעודן של סיגי.
לקופסאות מכסי עץ מעובדים מקסים, ובהם שני חורים שהזכירו לי את הכבשה של הנסיך הקטן. חורים לאויר זה תמיד חשוב, הכרחי ממש.
סיגי הכינה כפתורי קרמיקה מתוקים להפליא לפי תכנון שעשינו יחד, כדי שיודבקו על כל גלויה.
בתוך הארגז היו גם כרטיסי הברכה אותם עיצבתי בהשראת הטקסטורה הנהדרת האופיינית לעיבוד הקרמי של סיגי.
מקבץ של עשרה פתקים שונים זה מזה בגווניהם, ובכל פתק יצרתי החתמה שונה של טביעות אצבעות.
צילמתי את הקופסאות הנהדרות, את המכסים ואת הגלויות. פתקי הממו נראו לי ריקים, כל כך כמהים לאהבה.
בחרתי אחד וניגשתי אליו, אל החבר שלי, רוכן אל שולחן העבודה, אוזניות לבנות נעוצות באוזניו וכל תודעתו בלפטופ. תכתוב לי שיר, ביקשתי (לגמרי צייר לי כבשה, ביקש הנסיך הקטן).
שיר….? הוא מרים אלי את עיניו, מוחו עדיין שם… בשורות הקוד.
כן, שיר של אהבה. בכתב היד שלך.
שיר אהבה הוא זה שהמיס את ליבי לפני שנים, אני בת 19 משק”ית חינוך ברובע היהודי בירושלים, והוא בן 20, מדריך בבה”ד 1 שהגיע עם חייליו לשבת חינוך. אז במוצ”ש, שניה לפני שאספו נשקיהם ושלל הציוד וחזרו אל הנגב הוא השאיר לי שיר אהבה, תפוס באטב אל תיבת הדואר מבריסטול כתום. זה היה שיר הצעת-חברות שכתב בעיפרון זפיר צהוב על פתק מנייר סטנסיל גס של צה”ל, בסופו היה גם מספר טלפון. קוי, בבית של ההורים. מי דמיין אחרת. פתקים מניירות סטנסיל היו לנו שם בשפע במשרד המש”קיות, וגם אטבי משרד.
הבאסה במכתבי אהבה הכתובים בעיפרון שהם דוהים עם השנים. המכתב עדיין איתי, אותיות אחדות כמעט נמחקו לגמרי. הוא מקופל לשניים, בדיוק בקפל המקורי.
חמישה חודשים שהמכתב היה שמור אצלי (נו הוא בטח לא באמת התכוון… זה היה פשוט עניין של החרוז והמשקל בשיר….). כבר חשבתי שהוא פג תוקף.
יום אחד, אני קצינת חינוך טריה בת יומיים, הוא מצא אותי שוב. הבחור, לא המכתב. מאז אנחנו גדלים יחד.
יצאתי מחדר העבודה, שתהיה לו פרטיות, שום לחץ. חמש דקות על השעון, מציצה מהדלת, בכל זאת שלוש שעון חורף תכף כבר לא יהיה אור טוב לצילום. התודעה בלפטופ האוזניות נעוצות באוזניו, הדף מונח לידו, עליו העט.
כתבתי שיר אהבה, בשבילך.
♥♥♥♥♥♥
את קופסת ביננו ניתן לרכוש בסטודיו של סיגי בקיבוץ להבות-חביבה, בתיאום מראש בטל’ 0507921751, ולקבלה ביד או במשלוח הביתה בתוספת דמי משלוח.
מחיר קופסת בינינו: 250 ש”ח.
♥ לפוסט המתאר את תהליך יצירת קופסת ביננו בבלוג של סיגי אופיר
♥ דף הפייסבוק של הכלים של סיגי
♥ החנות של הכלים של סיגי באטסי
וואוו מרגש מאוד, זכית.
תודה רבה טל. גם אני חושבת כך 🙂
וואו. השארת אותי נרגשת.. הקופסא הזו רעיון נהדר. אני בטוחה שגם בעלי יחשוב ככה.. ואז המשכתי לקרוא.. (מש”קית חינוך? גם אני!, החבר הקרבי מהצבא? גם אני! קצינת חינוך ? גם אני!) והרגשתי שכתבת עלי.. כולל הפתק המתפורר בארנק מלפני כמעט 20 שנה.. תודה לך. על הכתיבה.. על השיתוף.. תודה!
וואווו איזה קטע, חיבורים מרגשים ממש! מפתיע ומחמם את הלב <3
רעיון משגע, מעניין איך הציניקן יגיב לרעיון כזה. והסיפור שלך, וואו. שלא נדבר על השיר! השיר! אין לי מילים
חחח סיפור של עידנות רחוקים…. ואיך זה שאף פעם לא סיפרת לי שאת נשואה לציניקן??