נמצאים בקשר הכי ישיר והכי אינטימי עם הבנות אוטוטו-כלות. ברגעים הכי מתוחים, הכי מלחיצים, אבל
גם הכי הכי מרגשים. הבלוג
של מזמינים שמח לפתוח סדרה של פוסטים בשם "חתונות של פעם" בהן מספרים אנשים מוכרים ומוערכים על
החתונה שלהם.ההכנות לחתונה מתחילות חודשים קודם, לפעמים שנה. הבנות בוררות היטב ובוחרות את הצוות שילווה אותן. הפרמטרים הם גם מקצועיות, אבל לא רק. רגישות, קשב וכשרון, יכולת להתאים "לתפור" ללקוחה את מה
שמתאים לה, להדגיש את היופי שלה ולהביא אותה למקום של שלמות וביטחון עם
הכלה שהיא. יכולת להתאים, ולא לכפות. להציע, ולא לשפוט. בהתחשב בעובדה
שלפעמים הכלות מגיעות עם צוות של יועצות, ברור שנדרשת המון סבלנות וכישורים
בין-אישיים בלתי מבוטלים.
מצד הבנות, נדרש ים של אמון לתת
לכל אחד מאנשי ה"צוות", לאפשר להם להכין אותן וללוות אותן, להפוך אותן לכלות שהן רוצות
להיות. אנחנו חייבות לסמוך על מעצב השמלה, המאפרת, מעצב השער, הצלם, או כל בעל מקצוע אחר שבחרנו, שיכנס במלוא מובן המילה לארוע הכי פרטי, אישי
ומרגש, לסמוך עליו ולתת לו להוביל אותנו מהמקום המקצועי שלו תוך כבוד וקשב
לכלה הפרטית שאנחנו.
עוד לא הצלחתי למצוא חתן אחד שישתף פעולה ויסכים לספר בפרוטרוט על החתונה שלו, שבכלל יזכור משהו מהפרטים הקטנים (הכי חשובים!) שכל כך מעניינים אותנו. כשאמצא כזה, אספר לכן. בנתיים גייסתי את אריאלה עובדיה, אשתו של ארז ויד ימינו בסטודיו. הייתה לנו שיחה מרתקת, ואריאלה מקסימה כנראה לא פחות מארז. עיקר השיחה מובא לפניכן.
גרתי בירושלים ויצאתי עם חברה שבדיוק הייתה אמורה להתחתן לתל אביב ביום שישי אחד, כדי לחפש לה שמלת כלה. הסתובבנו שתינו, עם אמא שלה, ולא היה לנו מושג מי מה ואיך. אני בכלל עליתי לארץ כמה שנים קודם ובאמת לא הכרתי את התחום.
התחלנו לצאת. כעבור שנה וחצי והתחתנו."החתונה
![]() |
החופה |
עבדנו עם צוות שהבין אותנו והיה מאוד מקצועי. היינו צריכים רק לתת הנחייה והכל נעשה כמו שהתכוונו.
![]() |
החתונה של ארז ואריאלה, הטראסק, נמל תל אביב |
אני בחורה נמוכה יחסית ומאוד רציתי שמלה קצרה. ארז צייר לי שתי שמלות, אחת
קצרה ואחת ארוכה. וביקש שאבחר. בחרתי את הקצרה כמובן (: . ארז חשב שחייבים שמלה
ארוכה, לפחות להתחלה, וכך עשינו.
![]() |
השמלה הארוכה, שמלת חופה |
אני טיפוס ביקורתי. כל דבר שעשיתי אתמול, היום הייתי עושה היום אחרת. אני
יכולה לומר שביציאה מהחתונה אמרנו שנינו: איזה כיך היה, איך נהננו! הכל יצא
כמו שרצינו, וכל כך נהננו מהמסיבה.
לפני שהכרנו עבדתי כמה שנים בסוכנות היהודית אבל תמיד אהבתי לצייר ולעצב, כתחביב. ארז
ראה שאני בעניין והחלטנו שאסע ללימודי סטיילינג בביה"ס לעיצוב "מרנגוני"
במילאנו, איטליה. זה בית הספר שארז למד בו עיצוב אופנה. מבחינתי זו הייתה תקופה
מאוד מיוחדת. סוג של רווקות (:
היום
אנחנו עובדים יחד. ארז הוא המעצב הראשי אבל אני שותפה לעיצוב הדגמים. אני
עוזרת לארז בכל מה שצריך, החל מעבודות מזכירות ועד לתכנון קולקציה. הבייבי
שלי הוא הקו של בגדי ערב לארועי קוקטייל.
מהחוויה שלכם כחתן- כלה, מה אתם לוקחים כשאתם עובדים עם כלות שמגיעות לסטודיו?
קודם כל לכבד את האופי של הכלה. תמיד מה שיוביל אותנו זו הכלה ולא צו האופנה.
מה העצה הכי חמה שהיית נותנת לכלה?
כשאתם מארגנים חתונה תשאלו את עצמכם האם כשתסתכלו אחורה תרגישו שזה הייתם אתם. שזה היה שלכם. קחו הכל בפרופוציה ותחליטו להנות. תזכרו שהחתונה היא חלק מהחיים ולא החיים.
אריאלה סיפרה לי שבסטודיו של ארז עובדיה נוהגים להקפיד על רישום הפרטים
החשובים בפגישות עם הבנות- רושמים את כל הפרטים עם תהליך התקדמות התפירה של
השמלה- הסקיצה, הבדים, הקישוטים והתחרות, מידות, תאריכי מדידות ומטרת כל
מדידה. כש"משחררים" את הכלה אל עבר חתונתה מעניקים את כל הרישומים לכלה.
איזה רעיון מקסים, ואיזו מזכרת משגעת! הרעיון כל כך הזכיר לי את הקונספט של
מחברת "לקראת כלה" שהצגתי כאן. ואם תעשו את השמלה בסטודיו של ארז עובדיה, יהיה לכן פרק אחד יפיפה ומרגש על בטוח (:
תודה לאריאלה עובדיה על השיחה המרתקת.
עוד על הסטודיו של ארז עובדיה:
– האתר
– הדף העסקי בפייסבוק
ניפגש בשמחות,עינת.
כתבות נוספות בסדרה:
– הכלה שהייתה ליאת ורדי בר, 2009
– הכלה שהייתה רות דיין, 1935
– הכלה שהייתה גלית אשל (ארנונים של יופי), 1996
– הכלה שהייתה מורן יוסף
– הכלה שהייתה סיגל גרושקה, 1989
– הכלה שהייתה נעמה בצלאל, 1998
אוי יקרה שלי את פשוט מדהימה. איזה יופי של רעיון וביצוע. מקסים וכל כך כיף לקרוא.
תודה יקרה (:
עינתי, תענוג לראות איך הבלוג והעסק תופסים כיוון וסגנון.
את מדהימה
תודה יקרה, כיף שאת כאן (: