הכל התחיל בסוף שנת הלימודים האחרונה. זכיתי לללות את הבכור בסיום לימודיו בבי"ס נפלא, חלקת אלוהים קטנה ומטופחת, מלווה בתחושה כבדה של פרידה משמעותית מהמקום והאנשים, צוות מורים אהוב ונדיר. רצון חזק מילא אותי לומר תודה, להשאיר מזכרת, משהו אישי, לחמם את הלב. לתת פעם משהו אמיתי, שיש בו התמסרות של מחשבה ועשיה, משהו שהוא גם פיזי, ולא רק מילים שנשארות בזיכרון.
רגעים כאלה בחיים מלווים אותי בתחושה פיזית ממש של חוסר שקט יצירתי, של חיפוש, של מחשבה על מה ואיך. ברגע שיש פיצוח אני חשה את הדופק משנה קצב, הלב מחסיר פעימה. מתרגשת. מופתעת לרגע על ההתרגשות (מה את ילדה קטנה?) וכעבור רגע מברכת את עצמי על ההתרגשות. הרי אני ברת מזל. לשמחתי, הצלחתי לסחוף את כל קבוצת הילדים וההורים ולהכין מזכרות משמעותיות לשמונת אנשי הצוות, המופלאים שלנו.
הכנו, הורים וילדים יחד, מיני אלבום משגע לכל אחד מהשמונה, בתוכו כיסים, ומקומות מסתור. המיני נפתח כאקורדיון ומכיל 17 מקומות, כמספר ילדי השכבה. לכל ילד תמונה מייצגת, ומאחוריה כיס ובו מכתבים וצילומים מהילד ומההורים, זיכרונות ותודות משנים משותפות ומהרבה חוויות משותפות.
פתחנו שולחן ענק במרכז האומנות, הספוג השראה, בבית הספר, ובנינו את האלבומים מאפס. יצרנו כריכה קדמית ואחורית, ופנימית בה מקום להקדשה מכל הקבוצה.

מיני אלבומי אקורדיון, מתנות למורים, בתהליך התהוות.

הדבקנו את התמונות, רשמנו כתוביות וישבנו על הכנת מכתבי התודה על ניירות בצבע טבעי, קראפטי כזה. בתוספת וושי טייפ, סרטי בד, קישוטים ופרחים הם נראו כמו כרטיסי ברכה, ולפעמים כמו מכתבים ארוכים, מאוד מהלב.
תוך כדי לימדתי את שותפי המקסימים רזים וסודות של עבודה עם נייר- תכנון, ובנייה, חיתוך, ישון, החתמה,  חירור, עיוף הנייר ועוד. הכרתי להם כלים מגניבים שלא הכירו ונתתי להם להתנסות ולעבוד איתם.

שלבים ביצור האלבומים למורים ואריזה בשקיקי בד

אמא מדהימה אחת, יוצרת מחוננת בבד, תפרה נרתיקי בד נפלאים, לצרור בהם את האלבומים והם נמסרו באהבה גדולה לצוות היקר. חשנו מבורכים שהייתה לנו ההזדמנות לומר תודה.
ילד אחד אמר לי ש"היה חזק", אחר (אחד גבוה וחתיך במיוחד שעבר אותי במטר לפחות עוד שהיה בכיתה ו') בא לתת חיבוק אמיתי ומרגש של תודה ואמר לי שסקילז שלמד בסדנא ילוו אותו שנים. מורה אחד שצפה בילדים יוצאים מהסדנא אמר שהילדים יצאו עם אור בעיניים ושמשהו אמיתי קרה שם. אמא אחת אמרה לי שיש בה המון תודה, והיא רק הייתה צריכה מקום להשאיר אותה.
המורים היו נרגשים ומוחמאים ואמרו שזו המתנה הכי משמעותית שקיבלו אי פעם.
אני בסך הכל נתתי להם את הפלטפורמה להביע. לומר את התודה שממילא הייתה שם. מודה על תחושת הסיפוק הזו.

התאהבתי במיני אלבומים האלה, והתיישבתי להכין אחד כזה, קומפקטי יותר למשפחתי האהובה, זיכרון מגוזל של עורבני שחור-כיפה שנפל מהקן, שבו טיפלנו בהמון אהבה.

מיני אלבום בירדי- עורבני יפה תואר וטוב לב :)

האלבומים חשובים כל כך לשימור הזכרונות. אנחנו עסוקים של כך בתיעוד. מצלמים, מעלים, מורידים, מגבים או שלא. לעיתים אנחנו צופים בתמונות עוד פעם פעמיים ולעיתים שוכחים מהן. לא פעם תקלה מפתיעה מביאה למחיקה של הזכרונות היקרים מהמכשירים והם נותרים בזכרון הנייד שלנו בלבד, בראש שלנו. כאמא אני רואה איך חוויות שהצלחתי לתעד באלבום פיזי, ממשיכות להתקיים, להכנס לשיח היומיומי, להצרב בזכרון של ולנו. טיולים בחו"ל ובארץ, ימי הולדת, רגעים יפים מהיומיום
.
האלבום של בירדי מכיל רגעים שלנו עם העורבני המתוק. האכלה, משחק, אימוני תעופה וקפיצה, נקיון הכלוב, אמבטית שמש.

"כפולות" במיני אלבום בירדי

האלבום בנוי בטכניקה זהה לאלבום המורים וגם הוא מלא בכיסים והפתעות.
כשיש הפתעה, היא מסומנת בלשונית בד, כדי לזעוק את נוכחותה השקטה, והמצפה להתגלות.

כיסים מלאים בתוכן, פיסות זכרונות

הכיסים מכילים צילומים נוספים, סיפורים, פיסות זכרונות, ואפילו דף מידע ארוך ומרתק על הסוג של בירדי, עורבני שחור כיפה.

אוסף האלמנטים הנשלף מהכיסים. כולל דף מידע ארוך. לא יאומן כמה האלבום הזה יכול להכיל!

סדנת המיני אלבומים השניה שהעברתי היתה לבנות קיטנת התפירה של ליבנת ולטר, בשדה ורבורג.
ביקשתי מהבנות לחשוב מה יהיה נושא האלבום ולהכין את התמונות. משך כמעט ארבע שעות הבנות עבדו בשקדנות והתלהבות.
היה מדהים לראות איך הקיט שהכנתי להן הלך והתרוקן, והן אחזו בידן אלבום אמיתי שהכינו לגמרי בעצמן, ממש יש מאין. 

בנות יוצרות

נושאי האלבומים השתנו, וכך גם תוכנם. בת אחת הקדישה את האלבום לשנת טיולים באמריקה במסגרת הרילוקיישן, אחרת לרגעים משותפים שלה ושל אחותה האהובה, אחרת הפכה את האלבום למין סיפור חיים, רביעית לאלבום תמונות משפחתי.

כותרות שונות, תכנים שונים

היה מדהים לראות איך למרות הדמיון במבנה ובחומרים, כל אלבום צמח להיות בעל ישות חזותית ותכנית שונה לחלוטין. לכל אלבום אישיות משלו.

תוצרי סדנת הבנות

הבנות המתוקות של ליבנת יצאו מהסדנא מחוייכות ומרוצות, ובעקבות הסדנא שלהן נולדה סדנא לנשות המושב. לא עבר חצי יום מהרגע שפתחתנו את תאריך הסדנא והיא התמלאה עד אפס מקום.
לבקשת הקהל נפתח תאריך נוסף, ב 19/8, בין השעות 19:00-22:30, הפעם בסטודיו מסטיקים שברעננה.
עלות הסדנא היא 200 שקלים והיא כוללת את כל החומרים.למי הסדנא מתאימה? לכולם. למנוסות פחות וגם למנוסות יותר. אמנם הסדנא מורכבת ואינטנסיבית, אך נעבור שלב שלב יחד ונבנה את האלבום עד התוצר הסופי.

דרך העיניים של הילדות הצעירות, דרך עיני השמיניסטים, האמהות, הנשים והמורים, אני רואה שמשהו מאוד נכון, משמעותי ונוגע נעשה בתהליך ואני גאה מאוד להניע אותו.

מי שרוצה לקחת חלק בסדנא כזו, לצרור זכרונות, רעיונות וחוויות באלבום יפהפה, לתת מקום פיזי לדברים הטובים, לנצור רגעים יפים. להעניק לעצמו או לאדם אהוב את המתנה הכי אישית והכי אמיתית שיש {אגב נפלאה כמתנה לשנה חדשה}, מוזמן לפנות אלי לרישום במייל או בטלפון.

☎ 054-
✉ [email protected]

מקווה להתראות בקרוב, ליצור יחד, ולהנות מהשלווה שבעשיה.