ימי חול המועד סוכות. רוח סתוית נכנסת לסוכה, הערב מקדים לרדת ואפילו מבול שטף את הסוכה שלנו.

יוצאים לסוכה

חג סוכות הוא אחד החגים האהובים עלי. ככל שהוא מתקרב עולים זכרונות של יומי הולדת שחגגתי בסוכה, קישוטים שטופי גשם עד לשד עצמותיהם נוטפי מים בסוכה שבנינו בחצר של סבא וסבתא מכפר אז"ר, יריד ארבעת המינים בכיכר הרוא"ה עם סבא וסבתא מרמתגן, ארוחת ערב בסוכת הבניין בו גרנו ברמה"ש. כל ילד הגיע עם מגשו וארוחתו וקיבל מקום בשולחן בשיטת המיטה החמה.

בשנים האחרונות אנו הופכים את המרפסת המקורה בפרגולה אוורירית הצמודה לסלון, לסוכה. הנוהל מוכר וברור, ותוך זמן קצר אנחנו מרימים קירות בד בהירים, שקופים מעט, קלילים ומתנפנפים (אלה למעשה הוילונות שהיו לנו בדירת הסטודנטים לפני ים-בה זמן). א"כ אנחנו יוצרים רשת של חוטי ברזל בשתי וערב שישמשו לקישוטים. סולם, ידיים מתוחות למעלה, תולים ותולים עד שהחלל הארעי הזה מחייך אלינו.

השנה אני נמשכת באורח פלא ללבן. יש בי דחף עצום להשתמש בחומרי גלם לבנים. בטח יהיו גם כתמי צבע אחרים, אבל הלבן השנה שולטטטט.

אחת עשרה נשים נפלאות ראיינתי בפרויקט "כלות של פעם", נשים יוצרות, אמהות, מרתקות ומסקרנות שסיפרו על חווית החתונה שלהן. הן שיתפו אותנו בחוויות החתונה שלהן, אם בישראל של ראשית ההתישבות, כמעט לפני 80 שנה (החתונה של רות דיין) ואם בלאס וגאס של לפני שנים ספורות (החתונה של אור אלתרמן ברנע). בראיונות הללו ניסיתי למצוא את החוויה האישית שלהן בתוך טקס שלכאורה כל כך מוכר, קבוע וחוזר על עצמו.

מאז עיצבתי והפקתי לא מעט הזמנות ללא מעט זוגות, ופגשתי כלות מדהימות ומרגשות. ברגע אחד מסויים של התרגשות, חשתי צורך לשתף אתכם, שתכירו את הכלות המקסימות שלי. הן בקטע כל כך מיוחד ומרגש בחיים, שחייבים למצוא איזה מכשיר הקלטה אור קולי ורב חושי ולהנציח את הרגע (כן, מודעת לשורש השולט כאן במשפט, צר לי, אין מילה נרדפת מדויקת כל כך).  

ההזמנות של ליאור ואסף, חמות ממכונת ההדפסה