פעם, כשהיינו ילדים, לפני כמאה שנה לפחות, עיקר ט"ו בשבט היה עניין הנטיעות. היום המושג הזה נראה תלוש ולא רלוונטי בעליל. לא רק שנטיעות חדשות כמעט אין, שטחים שלמים של יערות טבעיים ופרדסים הולכים ונעלמים לטובת שכונות מגורים חדשות ומבני תעשיה. במקביל הפך ט"ו בשבט מחג הנטיעות לחג שמירת הטבע. ואני שבחרתי לגור סמוך לשדה בר, מתחברת בכל ליבי לתכני החג הזה. קצת מהזמן הפנוי הנדיר בחיים העמוסים האלה אני מקדישה ליציאה לשדה. יוצאת עם מי שמצטרף, הילדים, הכלב, מי שבא, מסתכלים רחוק ורחב, בודקים מה חדש בטבע, שוהים בתוכו. מעריכה את הירוק ירוק הזה שמאפשר לנו לנשום, ומודה יום יום על שהתאפשר לי להתרחק מעט מהצפיפות האורבנית ולאפשר לילדי מרחב. מתפללת בליבי שישארו איים ירוקים טבעיים בין ובתוך הערים. שישאר לנו מרחב לנשימה.

חשבתי איך אוכל אני לתרום את תרומתי הצנועה לחג שמירת הטבע, ולצ'פר אתכם, הקוראים החרוצים שאוהבים לעשות דברים יפים לבד, והיום אגיש לכם רעיון שיאפשר גם לכם להעיר מתנומתן נקודות קטנות, עזובות וחומות, בחצר שלכם, באדנית, באי תנועה בפינת הרחוב, בשטח העזוב בחצר בית הספר או הגן. אספר לכם כאן על רעיון גאוני ממש, מוכר ומקובל בארהב ובמקומות אחרים בעולם שהגיע הזמן שיהיה מוכר גם ליצבור הישראלי- פצצות זרעים. אלו מין קובבות קטנות המכילות בתוכן פוטנציאל מדהים ליופי- קפסולת חיים, זרעים קטנים ומופלאים שבתוספת גשם וקרני שמש חורפיות ינבטו, ישתרשו יפרחו ויעשו שמחה בלב. אחרי שנלמד איך להכין את הקובבות אלמד אתכם איך לארוז אותן יפה למתנה. שי קטן ואסתטי שאפשר להגיש בחג, וכמתנה לאורחים בחתונות וארועים אחרים.

חוץ מזה הכנתי לכם תוויות פרינטבלס חינמיות נפלאות למתנות בחג, אז שווה להגיע לסוף הפוסט.

פצצות זרעים המוגשות כאריזת מתנה

כשמשהו טוב קורה לי במטבח, איפה אשתף אם לא בבלוג האהוב שלי?
תערובת של גשם ואדים בחלון המטבח של יום שישי. כפור מקפיא ומדכא כמעט. שלושה מצרכים פשוטים מתמזגים יחד לתערובת שמיימית. קרן שמש מבין העננים נכנסת בזווית מדויקת דרך החלון ומאפשרת כמה צילום על שיש המטבח. א"כ ענן וגשם זלעפות. בסיום ארוחת הערב של יום שישי חיוכים מעורטלים של הטועמים הנוגסים האהובים שלי. המתכון הזה ישאר איתנו לשנים הבאות.

טראפלס שוקולד תפוז שמימיים

זכרונות וגם מתכון.

מאפין תפוז אישי

בתור ילדה רמתשרונית, דירה בקומה ראשונה עורפית על עמודים, ימי האושר חופש ושלווה אולטמטיבית היו בביקורים אצל סבא וסבתא שגרו בכפר. קצב חיים אחר לגמרי, שמש, שקט ואויר טוב. עם סבתא היינו בוררות את האורז שנקנה בשוק בשקי יוטה ענקיים, מסלקות את האבנים הקטנות החוצה. אורז לבן היה פרט מרכזי בארוחות, סוג של בלאנס לקובה סלק קובה במיה קובה קישואים, סופג את הרוטב המעודן, נענע שום ולימון ומשנה את צבעו בהתאמה לתבשיל שלצידו. האוכל שיצא מסירי האמייל של סבתא היה הכי טעים בעולם. לא משנה כמה ניסינו לשחזר אותו אחרי מותה, מעולם לא הצלחנו.

על מיטת העץ הענקית והכבדה של סבתא, שגבה מעוטר בפיתוחים וסלסולים למדתי לרקום עלי כותרת של שושנים בחוט רקמה אדום מתחלף, ועלים ירוקים על ענפי הורדים, מלפפים את החוט על המחט שמונה תשע פעמים ונכנסים חזרה אל תוך הבד. צפיתי בסבתא שעות רכונה מעל מכונת התפירה, המחט עולה ויורדת, השולחן רועד ומטרטר, חופר, הבד רץ קדימה, מוקסמת מהפלא. בערב היינו צופות בסרט ערבי בערוץ הטלויזה הירדנית.

עוגיות גרעינים באריזה אישית

הרווחתי חמות. כן, אני מאלה. לא רוצה להביך אף אחד ולכן לא אציין כאן את מעלותיה, אבל מבטיחה כי הן רבות. 

לחוגגים ארועים בחודשי החורף- חתונה, בר מצווה, בת מצווה, מסיבת ברית, קבלו הצעה להכנת מתנות עונתיות משמחות וחמודות למראה. מי ששמה יד על חצאית הריון (ששימשה את גיסתה האהובה לפני שנים כי אהבה את הבד) כמוני, מוזמנת לשלוף את הבד מהארון. לא שאני כזו צוברת, פשוט הבד הזה הריח חזק כמו משהו עם פוטנציאל.

המהפך- מחצאית הודית לעציץ

אם אתם עורכים בקרוב חתונה, בר מצווה, בת מצווה, מסיבת ברית, יום הולדת חשוב, ארוע משפחתי כלשהו, "סתם" מארחים (או אפילו מתארחים) בתקופת הסתיו- המוזמנים שלכם יהיו מאושרים לקבל מכם את המתנה הבאה: אריזות מתנה ובתוכה פקעות לשתילה בסתיו.

השותלים בסתיו באביב יִשְׂמְחוּ