כבר אז, מזמן מזמן אחור אחור, בתחילת היותנו זוג, הבישול תפס נוכחות בחיינו. ליקטנו מתכונים אחד לאחד לערמה. אחר כך בניתי קופסא מקרטון ביצוע, ברוחב כרטיסיה ובעומק של מאתיים לפחות, חזית נמוכה וגב גבוה ועטפתי בטפט. יצרתי מחיצות בעזרת אותיות לֶטְרָסֵט, ראשונות, עיקריות אחרונות ושונות ובהדרגה תייקתי, הדבקתי ורשמתי מתכונים שהוכרזו כראויים. אינספק שהיום הייתי עושה את הקופסא סקראפית ומהממת, אלמלא הייתי מגיעה למסקנה ששיטת התיוק של מתכונים על נייר לגמרי פשטה את הרגל. בנתיים פיתחתי לי שיטות ידידותיות ומדליקות הרבה יותר בשירות הטכנולוגיה. אם תבקשו אספר עליהן בפוסט נפרד.
באותה קופסת מתכונים ישָנה ישנם מתכונים שהכנתי פעם או פעמיים ויש כאלה שהכנתי עשרות פעמים. חלק מהמתכונים, אהובים ככל שהיו ננטשו במעבר לטבעונות, חלק טובענו, וחלקם ממשיכים להוכיח את עצמם ולהיות נוכחים בחיינו עד היום. תה מנחם במלעיל, כמו מנחם הורביץ הוא אחד מהם. ברגע שהערבים מתקצרים ומתחיל להיות קריר, תה מנחם נכנס לפעולה, ומופיע כמעט ערב ערב בבית שלנו, מנחם נשמות חורפיות שמחכות כל השנה רק לו. תערובת התיבול ההודית בתוספת פיסת תפוז וחלב (שקדים או סויה וניל) פשוט מחיה נפשות.

תערובת צ'אי מסאלה ביתית בעיטוף אישי

מיד אגלה לכם את המתכון לצ'אי מסאלה שלנו. לצד המתכון הכנתי לכם גם תוויות מקסימות, פרינטבלס, כך שתוכלו לארוז את התערובת המשובחת יפה יפה ולהעניק כמתנה של תשומת לב למי שמגיע לו או מי שאתם מגיעים אליו, למשל להדלקת נרות של חנוכה. 

אמא מה זה בא לי פאי תפוחים, אמרה לי הקטנה, רגע לפני ארוחת ערב, מרפקה רוכן על דף סודוקו שקיבלתה בתור שיעורי בית בחשבון ובידה השניה עפרון כהה חושים. פאי תפוחים....? אני מביטה לעברה, ובראשי מנסה לפענח על סמך הכרותי עם הקטנה על מה היא חולמת כשהיא אומרת פאי תפוחים ומאיפה הגיעה לה בדיוק עכשיו ההשראה לרעיון המפתיע הזה. במקביל סורקת במהירות את ספר המתכונים שבראש שלי, מנסה לאתר דברים שעשויים להחשב עבורה פאי תפוחים, תוך סינטזה עם לוחות הזמנים הדחוקים של סוף היום והחומרים הדרושים. בערוץ מקביל עוברת בעל פה את תכולתו הנוכחית של המזווה. אוקיי, אני אומרת לה מחייכת, נכין פאי תפוחים.

אז הכנתי פאי תפוחים נהדר מחומרים שהיו בבית וקיבלתי מליון קומפלימנטים, אחד הדברים הטעימים שיצא לי לאכול, אמא זה יצא מ-צ-ו-י-ן ומה זה טעים מתי תכיני שוב ואפילו זה הדבר הכי טעים שיצא לי לאכול בזמן האחרון (מה שמצל קצת על הבישולים הקודמים, לא? אבל אני אמא מכילה לא נעלבת :) ).
כיוון שהפקדתי את התבנית בתנור וההמשך נעשה בנוהל קריאות ובשלט רחוק זה זהוּב?? צועקת מחדר השינה ספוּנה בפיג'מה, מישהו שומר על הפאי??, לטעום לא הספקתי, אבל הם כל כך התלהבו שסשין 2 פלוס צילום בוצע כעבור יומיים, זאת אומרת היום, דקה לפני שבת.
האמת, יצא מעולה, קריספי, מזכיר בקטע טוב את התפו-פאי המסחרי אבל לא תעשייתי בטעמו ולא מטוגן, וממולא בחומרים טובים- בתפוחים טריים ומעולים אדומי לחיים. אתם פשוט חייבים חייבים לנסות.
 

תפו פאי אפוי משובח וקל להכנה

לא יודעת מה איתכם, אבל לפעמים ממש חייבים קיצורי דרך. גם רוצים אוכל בריא וגם טרי וגם מגוון וגם מלאאאא משפחה שבתוכה שלל העדפות של טעמים מרקמים. לפעמים זו נראית משימה בלתי אפשרית. ברור שבכל פעם שאני מצליחה להפיק מתכון זריז יעיל אני קופצת עליו מלאת תקווה, נועצת בלוח המתכונים המשפחתי שלנו ויודעת שיש עוד הצלחה בטוחה.

עוגיות הכי ביתיות והכי פשוטות בטעם עדין של קוקוס

המתכון הזה פשוט אדיר כי-
א- הוא פשוט!
ב- הוא טעים!
ג- הוא מניב המון המון עוגיות!
ד- גם ילדים מתים עליו!
ה- העוגיות נפלאות כמתנה של תשומי כשהן מוגשות בתוך צנצנת או קופסת פח.
ו- נוח לקרוץ מהבצק הזה צורות (אבל אפשר גם לקצר תהליכים ולוותר על הקריצה).
ז- העוגיות נשמרות בכלי אטום בסבבה שלהן כמה ימים טובים, אם לא מציקים להן ומאיימים על האוכלוסיה.
ח- הבצק נהדר גם בתור פעילות עם הילדים, אמא של שבת, בית מארח יום הולדת, אחה"צ גשום של שיעמומי.
ט- הוא מזכיר לי את סבתא.
י- אין בו דבר ולא חצי דבר מהחי. שזה גם אומר שהילדים יכולים להתכבד מהתערובת בעודה "חיה" ולא לחטוף סלמונלה :)

שכנעתי? יאללה מפשילים שרוולים. בעוד זמן קצר תהיה לכם לא אחת, שתי צנצנות של עוגיות נפלאות!

צנצנת עוגיות ביתיות

בית. מבנה קטן עם גג, משולש אדום. דלת, שני חלונות מצידיה, ארובה קטנה. נושא בסיסי, נפוץ על דפי הציור שלנו בשנים הראשונות לחיים. וזה הולך ומשתכלל, ובהדרגה נוספים פרטים. בהתחלה מופיעים פרחים צבעוניים, גבעול ירוק ושני עלים, פרח זקוף, וגם עץ. אחר כך עצים קונקרטים עם שמות מוכרים כמו ברוש והדר עליו גדלים מלא פירות עגולים כתומים. ושביל. ואז נוספים כמה פרפרים ולפעמים גם ציפור, תולעת מגיחה מהדשא וגם חיפושית או צב.
ואז הארובה מגלה אותות וסימנים. עולֶה מלועהּ נתיב של עשן, עדות לקיומן של לחמניות ביתיות ומשובחות הנאפות בתנור, שהן עדות לקיומם של חיים, שהוא עדות לקיום של חום פיזי וחום אנושי, שהוא עדות לקיומה של אכפתיות כי מישהו שם לש את הבצק, התפיח את הלחם ועיצב לחמניות חמודות להפליא. סלסולי העשן הזה שם, למעלה מהארובה ועד לפינה של הדף הם עדות לכך שמישהו רואה מישהו, שהרי טרח והכין עבורו, או עבור עצמו. כך או כך זו עדות לאהבה.
   

לחמים ביתיים קטנטנים במילוי מפנק

שוב אני כאן לגיחה זריזה, אחרי ארוחת ערב צ'יק צ'ק ספונטנית למשפחה קצת רעבה קצת עייפה ודי מתמסרת למחשבות על סיום שבוע של התרוצצויות שיצויינו בעוד רגעים ספורים בכרבול מנחם תחת השמיכה, לצד שקיק לבנדר קשור בסרט סגול.
מתעדת את הסקונס המצויינים של ארוחת הערב, שהוגשו לצד סלט ירקות קצוץ, סלט אבוקדו ויתר ממרחים, וריבה ביתית לקינוח, ושמחה לצרף ליתר המתכונים כאן בבלוג. יש לי תחושת בטן מה שנקרא, שעוד נשלוף את המתכון הזה בערבי החורף הבאים עלינו לטובה.
סלחו לי על התמונות שצולמו במטבח המואר בתאורה בלתי טבעית בעליל ובטלפון הסלולרי (מי שישמע!). ככה זה כשאין סבלנות לחכות לבוקר ובכל מקרה אין שום סקון ובטח לא סקונס שימתינו לצילום בבוקר.

סקונס טבעוני מהיר במילוי ריבה ביתית