מאז שסיפרתי לכם על המיני אלבום מלא כיסים והפתעות הספקתי להעביר כמה סדנאות מוצלחות כאלה ולהכין בטכניקה הזו שני אלבומים משפחתיים משלי. בנתיים יצא שהדרכתי מעל 25 בנות לבנית אלבומים כאלה, סטפ ביי סטפ, ופשוט מדהים לראות איך כל אחד מהם קיבל אישיות שונה.
יש למבנה האלבום הזה פוטנציאל אדיר להיות מרהיב, מרתק ומשמעותי, כיוון שהוא משאיר המון מקום לתוכן.
יום אחד התחשק לי לצרור זכרונות מחופשות משפחתיות שלנו ביפו, אחד היעדים האהובים עלינו. בבוקר הדפסתי אוסף תמונות ובערב התישבתי כמכורה. כוס קפה אחת הצטרפה אלי במהלך הערב ובאישון לילה האלבום היה גמור.

אלבום חוויות מחופשות משפחתיות ביפו

הכל התחיל בסוף שנת הלימודים האחרונה. זכיתי לללות את הבכור בסיום לימודיו בבי"ס נפלא, חלקת אלוהים קטנה ומטופחת, מלווה בתחושה כבדה של פרידה משמעותית מהמקום והאנשים, צוות מורים אהוב ונדיר. רצון חזק מילא אותי לומר תודה, להשאיר מזכרת, משהו אישי, לחמם את הלב. לתת פעם משהו אמיתי, שיש בו התמסרות של מחשבה ועשיה, משהו שהוא גם פיזי, ולא רק מילים שנשארות בזיכרון.
רגעים כאלה בחיים מלווים אותי בתחושה פיזית ממש של חוסר שקט יצירתי, של חיפוש, של מחשבה על מה ואיך. ברגע שיש פיצוח אני חשה את הדופק משנה קצב, הלב מחסיר פעימה. מתרגשת. מופתעת לרגע על ההתרגשות (מה את ילדה קטנה?) וכעבור רגע מברכת את עצמי על ההתרגשות. הרי אני ברת מזל. לשמחתי, הצלחתי לסחוף את כל קבוצת הילדים וההורים ולהכין מזכרות משמעותיות לשמונת אנשי הצוות, המופלאים שלנו.
הכנו, הורים וילדים יחד, מיני אלבום משגע לכל אחד מהשמונה, בתוכו כיסים, ומקומות מסתור. המיני נפתח כאקורדיון ומכיל 17 מקומות, כמספר ילדי השכבה. לכל ילד תמונה מייצגת, ומאחוריה כיס ובו מכתבים וצילומים מהילד ומההורים, זיכרונות ותודות משנים משותפות ומהרבה חוויות משותפות.
פתחנו שולחן ענק במרכז האומנות, הספוג השראה, בבית הספר, ובנינו את האלבומים מאפס. יצרנו כריכה קדמית ואחורית, ופנימית בה מקום להקדשה מכל הקבוצה.

מיני אלבומי אקורדיון, מתנות למורים, בתהליך התהוות.