אז חשקה נפשי בעוגת תפוזים. עשיתי חיפושים ונסיונות וננעלתי על העוגה הזו, שפשוט צריכה להשאר. לנצח נצחים. העוגה במקור של טל גלבוע, ואחרי שהכנתי אותה פעם אחת כלשונה, עשיתי עליה קצת שינויים ואחר כך התקדמנו היא ואני עוד שלב.

יוצאת עוגה נהדרת, יציבה, אוורירית, ולא דחוסה.
אתם יכולים להכין אותה בתבנית אינגליש קייק, בעטרות קאפקייקס או בתבניות קטנות אישיות. בכל וריאציה היא תהיה נפלאה, רק התאימו את זמן האפיה לגודל התבנית ואל תשכחו שתבניות קטנות זקוקות לפחות זמן אפיה. 

עוגת תפוזים נפלאה וטרייפל תפוז, קצפת ותותים- שניים במתכון אחד

אמא מה זה בא לי פאי תפוחים, אמרה לי הקטנה, רגע לפני ארוחת ערב, מרפקה רוכן על דף סודוקו שקיבלתה בתור שיעורי בית בחשבון ובידה השניה עפרון כהה חושים. פאי תפוחים....? אני מביטה לעברה, ובראשי מנסה לפענח על סמך הכרותי עם הקטנה על מה היא חולמת כשהיא אומרת פאי תפוחים ומאיפה הגיעה לה בדיוק עכשיו ההשראה לרעיון המפתיע הזה. במקביל סורקת במהירות את ספר המתכונים שבראש שלי, מנסה לאתר דברים שעשויים להחשב עבורה פאי תפוחים, תוך סינטזה עם לוחות הזמנים הדחוקים של סוף היום והחומרים הדרושים. בערוץ מקביל עוברת בעל פה את תכולתו הנוכחית של המזווה. אוקיי, אני אומרת לה מחייכת, נכין פאי תפוחים.

אז הכנתי פאי תפוחים נהדר מחומרים שהיו בבית וקיבלתי מליון קומפלימנטים, אחד הדברים הטעימים שיצא לי לאכול, אמא זה יצא מ-צ-ו-י-ן ומה זה טעים מתי תכיני שוב ואפילו זה הדבר הכי טעים שיצא לי לאכול בזמן האחרון (מה שמצל קצת על הבישולים הקודמים, לא? אבל אני אמא מכילה לא נעלבת :) ).
כיוון שהפקדתי את התבנית בתנור וההמשך נעשה בנוהל קריאות ובשלט רחוק זה זהוּב?? צועקת מחדר השינה ספוּנה בפיג'מה, מישהו שומר על הפאי??, לטעום לא הספקתי, אבל הם כל כך התלהבו שסשין 2 פלוס צילום בוצע כעבור יומיים, זאת אומרת היום, דקה לפני שבת.
האמת, יצא מעולה, קריספי, מזכיר בקטע טוב את התפו-פאי המסחרי אבל לא תעשייתי בטעמו ולא מטוגן, וממולא בחומרים טובים- בתפוחים טריים ומעולים אדומי לחיים. אתם פשוט חייבים חייבים לנסות.
 

תפו פאי אפוי משובח וקל להכנה

בית. מבנה קטן עם גג, משולש אדום. דלת, שני חלונות מצידיה, ארובה קטנה. נושא בסיסי, נפוץ על דפי הציור שלנו בשנים הראשונות לחיים. וזה הולך ומשתכלל, ובהדרגה נוספים פרטים. בהתחלה מופיעים פרחים צבעוניים, גבעול ירוק ושני עלים, פרח זקוף, וגם עץ. אחר כך עצים קונקרטים עם שמות מוכרים כמו ברוש והדר עליו גדלים מלא פירות עגולים כתומים. ושביל. ואז נוספים כמה פרפרים ולפעמים גם ציפור, תולעת מגיחה מהדשא וגם חיפושית או צב.
ואז הארובה מגלה אותות וסימנים. עולֶה מלועהּ נתיב של עשן, עדות לקיומן של לחמניות ביתיות ומשובחות הנאפות בתנור, שהן עדות לקיומם של חיים, שהוא עדות לקיום של חום פיזי וחום אנושי, שהוא עדות לקיומה של אכפתיות כי מישהו שם לש את הבצק, התפיח את הלחם ועיצב לחמניות חמודות להפליא. סלסולי העשן הזה שם, למעלה מהארובה ועד לפינה של הדף הם עדות לכך שמישהו רואה מישהו, שהרי טרח והכין עבורו, או עבור עצמו. כך או כך זו עדות לאהבה.
   

לחמים ביתיים קטנטנים במילוי מפנק

אחרי שבוע של סערות, הפסקות חשמל, עצים נופלים, ושטפונות כל כך חיכיתי לסוף שבוע הזה. קניתי פרחים סגולים נהדרים ופיזרתי בכל הבית, פתחתי את החלונות לרווחה וגם את הלב, ורק מחכה להכניס את קרני השמש פנימה. זמן מעולה להנגיש את בגדי החורף ואת השמיכות החמות.
בין לבין ערבבתי חומרים בחמש דקות על השעון, ונהנתי מהריח המעולה שהתפשט בבית. יצאה עוגה נפלאה, שלי, שלכם באהבה.

עוגת קוקוס טבעונית מעולה בחמש דקות עבודה

פעם, לפני 300 שנה לפחות, לפני היות ילדים בחיינו, לפני היותינו זוג נשוי,טסנו לפָּרי ומשם חצינו את אירופה לסקנדינביות לסוג של טיול תרמילאים מקורי אחרי הצבא. כן, עם תרמילי ענק, אוהל, 2 שקי שינה ותקציב ממש מוגבל, מלפפון ליומיים וכאלה (מזל שיש להם לארופאים מלפפונים בגודל אדם). כשהגענו לפָּרי התמקמנו באכסניה מקסימה ברובע הלטיני. מבנה אבן ישן, מקלחות משותפות וחדרון בקומה השניה ובו חלון ענק, מהרצפה ועד לתקרה, כבד, עשוי ברזל וזכוכית, צופה אל הרחוב. למטה ברחוב, מצד ימין מסעדה יוונית ממנה בקעו בלילות צלילים של שמחה וצלחות מתנפצות. משמאל קרפרי קטן, דוכן פשוט, ארעי כמעט במראהו, שלטיו כתובים בכתב יד גדול וקריא. מה בשבילך סיל ווּ פְּלֶה מאדאם, ז'מבו? פְרומאז'? בננה? סיטרון אֶ סוכרה? שוקולה? קרפים ענקיים דקים, ממולאים, לוהטים וחמים. מלוחים או מתוקים וחמים. באותם ימים לא היה שום דוכן קרפּ בקניון, אולי כי לא היה שום קניון (חוץ מקניון איילון). וגם היום כשיש דוכני קרפּ בכל מקום, הם רחוקים מלהיות ללא מוצרים מהחי.
אז לזכר פָּרי פתחתי קרפֶּרי, אבל טבעוני! כל כך התלהבתי שהכנתי גם עוגת קרפים מקסימה, שזכתה אפילו להיות מין עוגת יומולדת שכזאת.

הר קרפים טבעוניים ובינהם שכבות של גנאש שוקולד

באופן כללי הוא אדם די בוגר. יש לו חברה קטנה והוא מייעץ לכל מיני חברות סופר הייטקיסטיות. יש לו טיעונים מקוריים ויכולת ניתוח מעמיקה. הוא אבא לארבעה ילדים שהבכור שלו בגילנו כשנפגשנו, יש לו ידע אינסופי והמון ניסיון. הוא הרי בוגר. אז מה אם מה שעושה אותו הכי מאושר הוא לטפס על עצים, לרכב על רולרבליידס ולאכול עוגת ביסקוויטים, מה שעושה את רעיתו מומחית בעוגות בסקוויטים. את זו שרשומה בכתב יד של גיל 16 בכרטיסיות טבענתי בהצלחה, ומאז נוספו לרפרטואר עוד 3 גרסאות שחוזרות ברוטציה. הפעם הייתה פריצת דרך צורנית. המבנה שונה וגם התכולה והופ, התקבלה עוגה חגיגית ומרשימה כראוי ליומולדת. נראית מורכבת ומסובכת- אבל תכל'ס ממש קלילה להכנה.
אחרי שרבתי עם ששת נפשות הבית להשאיר משהו לצילום (צילומים, צילומים כל היום צילומים, אומר לי בן ה 7), אל תפשלו, תכינו (וספרו איך יצא).

עוגת בסקוויטים בפסים

מכירים אבקת פרלינה? מה שנקרא אבקת נוגט? זו אבקה עדינה, קלילה, נמסה בפה, בטעם מעודן ומדוייק. בסבב הקניות האחרון של היבשים- תבלינים בחנות מקומית קרצה לי האבקה המהממת הזו, שלשמחתי גם טבעונית. אין לי ספק שעוד ארכיב איתה קינוחים מעניינים ובנתיים קבלו עוגיות נפלאות, נימוחות ועדינות. כאלה שיוצרות חמימות מנחמת בפה. אחת בשעה ארבע חמש אחר הצהרים כשהחום המתיש מאיים לכבות את העיניים עד למחרת בבוקר, שהפיתוי לסגור יום מהביל לפני שממש הגיע אל קיצו, אחת כזו תשאיר אתכם בהכרה.

בפריז'ידר של ילדותי, קומה ראשונה על עמודים דירה עורפית רמתשרון, הייתה שוכנת לה לעיתים מין עוגת גלידת שיש לבנה (אולי גבינה? צריכה לשאול פעם את אמא) מעורבבת בפסי שוקולד. בימי הקיץ החמים היו מוצאים את תבנית הפיירקס הקפוא מהפריזר, האצבעות קופאות והתבנית כבדה.. מסירים את נייר הכסף המרשרש ומיישרים. המנהג של ישור בכפית היה שגור בקרב משפחת המוצא שלי (איזה מזל שנמוג והתפוגג ולא נגרר למשפחה הנוכחית שלי. פשיווו לא הייתי שורדת התמודדת עם המנהג הקלוקל וחסר האסתטיקה הזה), מצוידים בכפית היו מיישרים באלכסונים שיושרו לאלכסונים חדשים, ואט ואט מקצרים את העוגה. לפעמים זה לקח כמה ימים. לפעמים גם פחות.

בכל אופן, עוגת גלידה קיצית, לזכר ההיא, לא כבדה, קלילה ממש, טבעונית כמובן. מעולה. פצצה. נפלאה ופשוטה בטירוף להכנה.

עוגת גלידה לימונית קפאה

ככל שאני מעמיקה אל תוך הטבעונות תחושת ההתפשרות הקולינרית הולכת ומתפוגגת. אם בתחילה היה ממש לא ברור איך מסתדרים בלי ובלי ובלי, בהדרגה מגלים את השפע ואת מבחר האפשרויות. היכולת ליצר גביניות משובחות היא עוד נקודת השג בדרך הזו. בשיטוטי בפינטרסט גילתי מאפה שפשוט שבה את ליבי בצורתו. חיטטתי עוד קצת וגילתי שמקורו בצ'כיה וסלובקיה, אך התפשט בהצלחה בארה"ב. מקור השם קולאצ' (kolache) הוא מהמילה kolo, גלגל, שניתן לו על שום צורתו. הקולאצ' מולא במבחר של מילויים פירותיים מעניינים והיה חלק ממנהגי הכיבוד והמסורת בחתונות במרכז אירופה. היום המאפה מוכר ומקובל בארה"ב, ובערים שונות בארה"ב מקיימים את יום הקולאצ' בו עורכים את פסטיבל הקולאצ' ומגישים בו מבחר של מאפי גלגל כאלה בכל מיני מילויים. הקולאצ' גירה לי את בלוטות הרוק ואתגר את בלוטות העשיה ובהשראת אותו צילום שצד את עיני לרגע פיתחתי את המתכון הזה.
יצאו מאפים משגעים, כיס בצק קליל ואוורירי, בתוכו מלית של גבינה מעודנת מתובלת בעדינות בגרד לימונים. אף לא טבעוני לא יצליח לנחש שאין בגביניות הנפלאות הללו אף רכיב מהחי. ברור שאצלנו הן יככבו על שולחן החג בשבועות.

כיסי גבינה טבעוניים נפלאים

במהלך הכתיבה של פוסט הלבנדר הגדול היה לי ממש מפתיע לגלות שכמעט כל צמחי התבלין הבסיסיים והנפוצים במטבח ובגינה שייכים לאותה המשפחה, כך שממש טבעי לעבור מלבנדר לרוזמרין. לכבוד עונת הפיקניקים והקומזיצים קבלו פוקצ'ה מקסימה וקלילה להכנה. היא מתאימה לשינוע לארוחה בטבע ונהדרת לא פחות לארוחות בוקר צהרים או ערב, כל עוד יש בצק אנחנו מרוצים. כשנותרות שאריות מהארוחה אנחנו אורזים לבנים לבנים, מקפיאים, מפשירים בעדינות לעת צורך, פורסים לרוחב ומשתמשים לסנדביצ'ים של חציל קלוי בתנור, וטחינה טובה או פסטו וירקות קלויים וכאלה.

פוקצ'ת גומות עם רוזמרין, שמן זית ומלח גס

רבות כבר סיפרתי כאן בבלוג על הסבתא מהמושב, זו מהתפוזים, פרחי הגרברה ומהאוכל העירקי בסירי האמייל, זו שלימדה אותי מלאכות חשובות כמו לרקום עלי כותרת של ורדים בתך מתחלף ולברור את האורז לפני הבישול. אל תצחקו, גם היום, שנת 2015 כמעט שברתי שן מאבן שהתחבאה בקטניות, כך שנראה שזו מלאכה שרצוי לשמר ואף להעביר הלאה. הייתה עוד סבתא שזכרונה לברכה. הסבתא הרצינית, שגרה בדירה ברמת גן, קומה ראשונה על עמודים. אף משחק לא היה שם בדירה אבל היו קוביות סוכר, גדיל ארוך ארוך של וילון מהתקרה ועד הרצפה, שהיה אפשר להעיף רחוק והוא היה חוזר אליך כבומרנג, שעות שהוא היה חוזר כבומרנג. והיה חוט פלסטיק סגול להשחלה וכמה חרוזי פלסטיק צבעוניים עגולים וענקיים שאפשר לסדר מהמון וריאציות, והיה גם אוכל ביתי שכנתוזי וגם עוגיות קיכעלך. כמעט תמיד היו לסבתא בקופסת הפח הישנה עוגיות קיכלעך עם קינמון וגבישים של סוכר למעלה.

בכל פעם שאני מצליחה לשחזר במטבח שלנו מתכון ילדות אני מתמלאת תחושת הישג וניצחון. כשהמתכון טבעוני ומתאים לתפיסת עולמי היום- התחושה נפלאה כיפליים. פעם היו עושים קיכלעך עם המון המון ביצים. היום גיליתי שממש אין צורך בכל הביצים האלה. אפילו לא באחת
בפוסט הארוך שגרף מליון מחמאות על דברים שעושים מלבנדר היו המון מתכונים אבל אף מתכון מתוק, אז הנה אני מחזירה חובות וחוזרת אליכם עם עוגיות "פשוטות", ביתיות, סבתיות במובן הנוסטלגי של המילה, ומעולות, עם טוויסט קטן, נגיעות של לבנדר.

עוגיות לבנדר

האביב כבר כאן, בריח הנפלא באויר, בגינה שמתעוררת.
פצצות הזרעים שהכנו בט"ו בשבט נסדקו בעקבות הגשמים ונפתחו, והזרעים הקטנים החלו לפרוץ מתוכם.

צד אחד נבט קטן, שטומן בחובו את האביב וצד שני שורש.

ט"ו בשבט, חג השקדיות עורר בי חשק לצרף שמרים ושקדים- שילוב אדיר ואהוב. שילבתי בין בצק השמרים המתוק שאני מאוד אוהבת ובין קרם שקדים שרקחתי כאן.
יום שלישי, יום עמוס במיוחד, בין טיפול בלקוחות להכנה לדפוס מעמידה את הבצק להתפחה. מרדדת את הבצק, מורחת את המילוי. מלפפת צמות. הפעם המערכת החינוכית מתחשב בנו ושלושת מפגשי ההורים של שלושה ילדים מתוך הארבעה מתקיימים ברצף ובתאום מופתי. חוזרת, אופה, מכבה את התנור. משאירה בית ריחני ופתק, שיהנו מהעוגות וישאירו אחת לצילומים. יוצאת לפרלמנט של יונית צוק, כמעט מגיעה ליעד מקבלת ווטסאפים מלאים בקישוטים אממממאאא העוגה טעימה ומלא לבבות בכל צבעי הקשת. הווטסאפ הזה בנוי בול לילדי כיתה א' שלומדים לכתוב אני אומרת לכם. חוזרת ברבע לאחת עשרה בלילה, רוויה בתחושת סיפוק ומלאי חדש של כלים ורעיונות. הם באמת התקדמו יפה עם הצמות ואפילו השאירו אחת לתיעוד. ילדים טובים.  

צמת שמרים במילוי שקדים. איור חלק עץ השקד מויקיפדיה

לפני זמן קצר היה לי העונג להשתתף בערב מרתק של "הפרלמנט", קורס נפלא של חברתי יונית צוק הידועה בשמה הבלוגריסטית ומיועד לבלוגרים ולמי שחשקה נפשו בבלוג משלו. במסגרת המשימה "ספרו 3 דברים שלא יודעים עליכם" סיפרתי שאני ממש ממש מתרגשת מלשוטט בחנות חומר בניה, וזו אמת לאמיתה. תחושת העונג שלי בביקור בחנויות מהסוג הזה לא נופלת מהכיף שבביקור בחנויות בגדים או יצירה. רשתות מתכת ורשתות פלסטיק מרגשות אותי. אוהבת קאטרים וחלקי אינסטלציה. אני מלטפת ברגים ואומים ומעריצה את הדוּד הענק שמערבב את הצבעים, שלא נדבר על מניפות הצבעים המהממות שתמיד פרוסות לצידו. מטרת הביקור שלי בחנות חומרי הבניה הפעם היתה למצוא חומרים מעניינים לחנוכית DIY. יצאתי עם קילו גבס לבניה של טמבור ועוד כמה גודיז. כעבור יומיים חזרתי לחנות, כי זללתי את כל הגבס וחפצתי בקילו נוסף. התחנה הבאה הייתה חנות מוצרי אפייה, אחריה ביקרתי בנות כזו של הכל בדולר, וחנות כזו של כלים של חד פעמיים מה שהניב כמה פרויקטים שונים ומדליקים.
הראשון שבינהם, חנוכית פטיפורים DIY, לפניכם.

חנוכית פטיפורים

בולגריה בסוף אוקטובר. נסו לחשוב על שילוב של חורף אירופאי קר לצד אח בוערת ומטבח בולגרי ביתי משובח, נחל גועש ורועש המתפתל בין בתי האבן של הכפר, לצד מראות פסטורליים ופתיתי שלג הנוחתים ברכות. המקום נבחר ע"י צלמת אהובה עלי, אפרת לוזנוב, שהובילה קבוצת בנות ברות מזל לקורס צילום מעולה. המקום שאפרת בחרה היווה את הלוקיישן הכי מושלם שאפשר היה לחשוב עליו. לאן שהבטת, דרך עינית המצלמה או בעין בלתי מזויינת ראית חומרים נפלאים לצילום. מרקמים וטקסטורות משגעים כמו קורות עץ מיושנות ומקולפות, קירות אבן מחורצים, טיח מתפורר, דלתות ברזל שצבען מתקלף ומגלה את שכבותיו, חלודה, וחזזיות. מטעמים. סימנים שעשה הזמן, טביעות אצבע של השנים שחלפו על הכפר הציורי הזה. אפרת דאגה שגם בחלל המרכזי שבו צילמנו יהיה שפע מרתק של חפצים לצילום- בקבוקי זכוכית קטנטנים ומבחנות עתיקות ששימשו אגרטלים לענפים ירוקים, בצלצלים, זרעים ופולים של צמחים שונים, עלי שלכת, זרדים, מפות כותנה ומפיות קרושה שרקמו נשות הכפר. הכל מסודר למשעי בתוך כלי הולמים- קערות עץ, אמאייל וחימר. לא היה פריט אחד, שהיה בחלל הזה סתם במקרה, לא היה חפץ שלא היה חלק מהקונספט של חורף באירופה. בקיצור, חלום.

הקפדנות של אפרת והדאגה לפרטים הגיעה לתחום הקולינרי, מה שהוסיף פן מופלא נוסף לחוויה. נורה חמותה של אפרת הגיעה מהעיר הסמוכה בה היא מתגוררת ובישלה עבורנו במנות גדולות של אהבה ותשומת לב. וכמו שלאפרת ידי זהב בצילום לנורה ידי זהב בבישול. ואנחנו זכינו לאוכל משובח, פשוט, ביתי וכפרי מצד אחד ומצד שני מעודן וערב כל כך לחיך. עם כל ביס תהיתי על הרכיבים, ניסיתי לפרק את הטעמים ולהבין את הסוד והקסם, מה ואיך נורה החביאה שם. בין הארוחות נורה חותכת וקוצצת, מערבבת ומקפלת, מכינה את הארוחה במטבח האבן הכפרי, ואני מתחקרת אותה איך הכינה את הארוחה הקודמת.

פאי התפוחים הנפלא של נורה קיבל אותנו כשנכנסנו לראשונה מהקור המקפיא למבואה הקסומה של סדנת הצילום בשעת בין ערביים. המבואה הייתה מחוממת באח עצים ומוארת בנרות שאפרת הדליקה לכבודנו, ספוגה עד לשד עצמותיה באוירה של חורף אירופאי. זהו המתכון הראשון של נורה שניסית לשחזר ואני כל כך מאושרת שהצלחתי.

פאי התפוחים של נורה

קבלו מתכון זריז וקל, ליקר למון גראס משגע- אחד הדברים הקלים והפשוטים להכנה.
לחמותי וחמי גינת תבלינים נאה בין קורות של אדני רכבת. שני שיחי הלימונית כבר כל כך גדולים ועצומים שהם ממלאים ערוגה שלמה לאורך ולרוחב. משוגעת על טעם הלימונית. היא נפלאה במאכלים לתאילנדים ומוקפצים (עם חלב קוקוס וקארי ירוק!) ולחליתות תה חמות או קרות. השימוש הזה, כליקר פחות מוכר.
למעשה נעשה תהליך של מיצוי הטעמים באמצעות בישול וקרור. בתוספת סוכר ואלכוהול קיבלנו ליקר משגע.

אם אין לכם עלי לימונית טריים- גם חופן יפה של עלים יניב את הליקר המקסים הזה.

זכרונות וגם מתכון.

מאפין תפוז אישי

בתור ילדה רמתשרונית, דירה בקומה ראשונה עורפית על עמודים, ימי האושר חופש ושלווה אולטמטיבית היו בביקורים אצל סבא וסבתא שגרו בכפר. קצב חיים אחר לגמרי, שמש, שקט ואויר טוב. עם סבתא היינו בוררות את האורז שנקנה בשוק בשקי יוטה ענקיים, מסלקות את האבנים הקטנות החוצה. אורז לבן היה פרט מרכזי בארוחות, סוג של בלאנס לקובה סלק קובה במיה קובה קישואים, סופג את הרוטב המעודן, נענע שום ולימון ומשנה את צבעו בהתאמה לתבשיל שלצידו. האוכל שיצא מסירי האמייל של סבתא היה הכי טעים בעולם. לא משנה כמה ניסינו לשחזר אותו אחרי מותה, מעולם לא הצלחנו.

על מיטת העץ הענקית והכבדה של סבתא, שגבה מעוטר בפיתוחים וסלסולים למדתי לרקום עלי כותרת של שושנים בחוט רקמה אדום מתחלף, ועלים ירוקים על ענפי הורדים, מלפפים את החוט על המחט שמונה תשע פעמים ונכנסים חזרה אל תוך הבד. צפיתי בסבתא שעות רכונה מעל מכונת התפירה, המחט עולה ויורדת, השולחן רועד ומטרטר, חופר, הבד רץ קדימה, מוקסמת מהפלא. בערב היינו צופות בסרט ערבי בערוץ הטלויזה הירדנית.

מריחים את סוף השבוע, זמן למסיבות. קבלו מתכון לוודקה בזוקה, משקה מקסים למסיבות רווקות ולמסיבות ביתיות שמחות. אחרי המתנה של עשרה ימים עד שבועיים תקבלו משקה אלכוהולי צונן, חריף, אך מתוק, בו טעם הבזוקה שולטטט.

וודקה עתידות

ההשראה למתכון הזה היא אותה גלידה הודית מופלאה ומתובלת בהל הקרויה Kulfy. חולה על הל. הל מזכיר לי את התה המנחם שעמרי שאנחנו מכינים בחורף, מתובל ברצועות תפוז ותבלינים, מתוק ומאושש בערב אחרי יום ארוך. הוא מזכיר לי את הודו. הוא מזכיר לי את סבתי העירקית המטופחת שנפטרה לפני שנים רבות, אך ריח ההל שהיה מותמן בשקיקי בד קטנטנים בארון הבגדים שלה (למזל או שמא לגירוש העש...? אין לי שמץ של מושג...) עדיין נישא באפי.

קולפי קרם עם פרורי עוגיות שקדים וסירופ צ'אי ורדים

את הקינוח נגיש בצנצנת- המצאה לחלוטין לא שלי ולא מקורית, אבל מאמצת אותה לליבי בהיותה אסתטית ופרקטית. מה שמקורי בפוסט הזה הוא המתכון וגם התוויות האישיות, המדבקות :-)

השבוע פגשתי את אחד הלחמים הכי טעימים שאכלתי אי פעם. הוא רך וגם קריספי, מנחם וגם מעורר, בסיסי (לחם, או לא לחם) ומרתק בטעמיו. קבלו מתכון ללחם מדהים, מבוסס שמרים, אבל תסמכו עלי- קלי קלותה.

קפלים קפלים. שכבות שכבות. טעים טעים.