אז חשקה נפשי בעוגת תפוזים. עשיתי חיפושים ונסיונות וננעלתי על העוגה הזו, שפשוט צריכה להשאר. לנצח נצחים. העוגה במקור של טל גלבוע, ואחרי שהכנתי אותה פעם אחת כלשונה, עשיתי עליה קצת שינויים ואחר כך התקדמנו היא ואני עוד שלב.

יוצאת עוגה נהדרת, יציבה, אוורירית, ולא דחוסה.
אתם יכולים להכין אותה בתבנית אינגליש קייק, בעטרות קאפקייקס או בתבניות קטנות אישיות. בכל וריאציה היא תהיה נפלאה, רק התאימו את זמן האפיה לגודל התבנית ואל תשכחו שתבניות קטנות זקוקות לפחות זמן אפיה. 

עוגת תפוזים נפלאה וטרייפל תפוז, קצפת ותותים- שניים במתכון אחד

כבר אז, מזמן מזמן אחור אחור, בתחילת היותנו זוג, הבישול תפס נוכחות בחיינו. ליקטנו מתכונים אחד לאחד לערמה. אחר כך בניתי קופסא מקרטון ביצוע, ברוחב כרטיסיה ובעומק של מאתיים לפחות, חזית נמוכה וגב גבוה ועטפתי בטפט. יצרתי מחיצות בעזרת אותיות לֶטְרָסֵט, ראשונות, עיקריות אחרונות ושונות ובהדרגה תייקתי, הדבקתי ורשמתי מתכונים שהוכרזו כראויים. אינספק שהיום הייתי עושה את הקופסא סקראפית ומהממת, אלמלא הייתי מגיעה למסקנה ששיטת התיוק של מתכונים על נייר לגמרי פשטה את הרגל. בנתיים פיתחתי לי שיטות ידידותיות ומדליקות הרבה יותר בשירות הטכנולוגיה. אם תבקשו אספר עליהן בפוסט נפרד.
באותה קופסת מתכונים ישָנה ישנם מתכונים שהכנתי פעם או פעמיים ויש כאלה שהכנתי עשרות פעמים. חלק מהמתכונים, אהובים ככל שהיו ננטשו במעבר לטבעונות, חלק טובענו, וחלקם ממשיכים להוכיח את עצמם ולהיות נוכחים בחיינו עד היום. תה מנחם במלעיל, כמו מנחם הורביץ הוא אחד מהם. ברגע שהערבים מתקצרים ומתחיל להיות קריר, תה מנחם נכנס לפעולה, ומופיע כמעט ערב ערב בבית שלנו, מנחם נשמות חורפיות שמחכות כל השנה רק לו. תערובת התיבול ההודית בתוספת פיסת תפוז וחלב (שקדים או סויה וניל) פשוט מחיה נפשות.

תערובת צ'אי מסאלה ביתית בעיטוף אישי

מיד אגלה לכם את המתכון לצ'אי מסאלה שלנו. לצד המתכון הכנתי לכם גם תוויות מקסימות, פרינטבלס, כך שתוכלו לארוז את התערובת המשובחת יפה יפה ולהעניק כמתנה של תשומת לב למי שמגיע לו או מי שאתם מגיעים אליו, למשל להדלקת נרות של חנוכה. 

אמא מה זה בא לי פאי תפוחים, אמרה לי הקטנה, רגע לפני ארוחת ערב, מרפקה רוכן על דף סודוקו שקיבלתה בתור שיעורי בית בחשבון ובידה השניה עפרון כהה חושים. פאי תפוחים....? אני מביטה לעברה, ובראשי מנסה לפענח על סמך הכרותי עם הקטנה על מה היא חולמת כשהיא אומרת פאי תפוחים ומאיפה הגיעה לה בדיוק עכשיו ההשראה לרעיון המפתיע הזה. במקביל סורקת במהירות את ספר המתכונים שבראש שלי, מנסה לאתר דברים שעשויים להחשב עבורה פאי תפוחים, תוך סינטזה עם לוחות הזמנים הדחוקים של סוף היום והחומרים הדרושים. בערוץ מקביל עוברת בעל פה את תכולתו הנוכחית של המזווה. אוקיי, אני אומרת לה מחייכת, נכין פאי תפוחים.

אז הכנתי פאי תפוחים נהדר מחומרים שהיו בבית וקיבלתי מליון קומפלימנטים, אחד הדברים הטעימים שיצא לי לאכול, אמא זה יצא מ-צ-ו-י-ן ומה זה טעים מתי תכיני שוב ואפילו זה הדבר הכי טעים שיצא לי לאכול בזמן האחרון (מה שמצל קצת על הבישולים הקודמים, לא? אבל אני אמא מכילה לא נעלבת :) ).
כיוון שהפקדתי את התבנית בתנור וההמשך נעשה בנוהל קריאות ובשלט רחוק זה זהוּב?? צועקת מחדר השינה ספוּנה בפיג'מה, מישהו שומר על הפאי??, לטעום לא הספקתי, אבל הם כל כך התלהבו שסשין 2 פלוס צילום בוצע כעבור יומיים, זאת אומרת היום, דקה לפני שבת.
האמת, יצא מעולה, קריספי, מזכיר בקטע טוב את התפו-פאי המסחרי אבל לא תעשייתי בטעמו ולא מטוגן, וממולא בחומרים טובים- בתפוחים טריים ומעולים אדומי לחיים. אתם פשוט חייבים חייבים לנסות.
 

תפו פאי אפוי משובח וקל להכנה

אחרי שבוע של סערות, הפסקות חשמל, עצים נופלים, ושטפונות כל כך חיכיתי לסוף שבוע הזה. קניתי פרחים סגולים נהדרים ופיזרתי בכל הבית, פתחתי את החלונות לרווחה וגם את הלב, ורק מחכה להכניס את קרני השמש פנימה. זמן מעולה להנגיש את בגדי החורף ואת השמיכות החמות.
בין לבין ערבבתי חומרים בחמש דקות על השעון, ונהנתי מהריח המעולה שהתפשט בבית. יצאה עוגה נפלאה, שלי, שלכם באהבה.

עוגת קוקוס טבעונית מעולה בחמש דקות עבודה

פעם, לפני 300 שנה לפחות, לפני היות ילדים בחיינו, לפני היותינו זוג נשוי,טסנו לפָּרי ומשם חצינו את אירופה לסקנדינביות לסוג של טיול תרמילאים מקורי אחרי הצבא. כן, עם תרמילי ענק, אוהל, 2 שקי שינה ותקציב ממש מוגבל, מלפפון ליומיים וכאלה (מזל שיש להם לארופאים מלפפונים בגודל אדם). כשהגענו לפָּרי התמקמנו באכסניה מקסימה ברובע הלטיני. מבנה אבן ישן, מקלחות משותפות וחדרון בקומה השניה ובו חלון ענק, מהרצפה ועד לתקרה, כבד, עשוי ברזל וזכוכית, צופה אל הרחוב. למטה ברחוב, מצד ימין מסעדה יוונית ממנה בקעו בלילות צלילים של שמחה וצלחות מתנפצות. משמאל קרפרי קטן, דוכן פשוט, ארעי כמעט במראהו, שלטיו כתובים בכתב יד גדול וקריא. מה בשבילך סיל ווּ פְּלֶה מאדאם, ז'מבו? פְרומאז'? בננה? סיטרון אֶ סוכרה? שוקולה? קרפים ענקיים דקים, ממולאים, לוהטים וחמים. מלוחים או מתוקים וחמים. באותם ימים לא היה שום דוכן קרפּ בקניון, אולי כי לא היה שום קניון (חוץ מקניון איילון). וגם היום כשיש דוכני קרפּ בכל מקום, הם רחוקים מלהיות ללא מוצרים מהחי.
אז לזכר פָּרי פתחתי קרפֶּרי, אבל טבעוני! כל כך התלהבתי שהכנתי גם עוגת קרפים מקסימה, שזכתה אפילו להיות מין עוגת יומולדת שכזאת.

הר קרפים טבעוניים ובינהם שכבות של גנאש שוקולד

לפני זמן קצר סיפרתי לכם על אהבתי הגדולה לצמחי הסקולנטים וכיצד שילבתי אותם בזעיר ענפין במגירת דפוס ישנה. בנתיים אהבתי לצמחים הנהדרים האלה רק הולכת לגדלה. גיליתי שיש לא מעט משוגעים לדבר כמוני בעולם, מוקסמים מסקולנטים. כיוון שמגוון הסקולנטים אדיר, ויש כל כך הרבה טיפוסים משגעים, יש משהו ממכר באיסוף הסוגים והטיפוח שלהם. חקרתי לוחות פינטרסט נפלאים המתמקדים בסקולנטים, וחלקם אף תייקתי בלוח הסקולנטים שלי, ההולך וגדל ונעשה מרהיב בפני עצמו. כעת כשיש לי תמונות משלי, יהיה ממש משמח לצרף אותן לאלבום הצמחי הוירטואלי והבינלאומי :)

מקבץ עציצי סקולנטים בתוך מגירה ישנה וצבועה

גיליתי שצמחי הסקולנטים פשוט נהדרים כשמשלבים אותם בבית ובסביבתו. יש להם מגוון אדיר ויפיפה והם פרקטים מאין כמוהם. הם צריכים כל כך מעט, מה שהופך אותם למועמדים מועדפים ליצירת פינות חמד בבית.

מדפי ספרי הילדים אצלנו דינאמיים לגמרי, צומחים עם הילדים. אחת לכמה חודשים אנחנו עוברים על כל הספרים ומחליטים יחד מה נשאר ומה יוצא, ופלא פלאים, תמיד המדפים הללו הם נשארים מפוצצים. לפחות פעם אחת ביום הילדים ניגשים לבחור ספרים, ובדיוק כפי שבמדפי הבגדים משיכה של בגד מתוך הערמה גורמת להתמוטטות רבתי (תזכירו לי באיזה גיל הם לומדים את המיומנות הזו של להוציא חולצה מאמצע הערמה בלי למוטט את כל מה שמעל...?), כך גם במדפי הספרים- ספר אחד נשלף ובעקבותיו כל היתר קורסים.

במסגרת השיפוץ שעשינו בבית יצא לי לשוטט בחנויות של חומרי בניה, לגעת בשקי מלט, גבס, צבע לעץ ולמתכת, מברשות, בירזולים למינהם, ולפנטז מה לעשות איתם. כשהפועלים סיימו את מלאכתם וסופסוף פורקו הפיגומים והחצר נוקתה, תפס אותי גל של התלהבות, צורך פנימי להשקיע בכלמיני פריטים קטנים, פינות בחצר ובבית, לתת את הטאצ' שלי, כפי שהפכתי את מגירת הדפוס הישנה לשכונת סקולנטים.
יש כזה דבר קינון בלי שבאים צאצאים חדשים? שואלת כי תכל'ס הקן שלנו די מלא. כנראה כנראה שגם משפחה און גוינג זקוקה מפעם לפעם לחידוש הקן. פתחתי רשימת DIY ארוכה ומדלקיה ובה מידות, חומרים שיש לקנות וכוונות לביצוע. מרבית הפרויקטים הסתיימו, אחרים עוד יבוצעו, ואני מבטיחה לעשות מאמץ לספר לכם על הישומים, כאן בבלוג אהובי.
אם נחזור רגע לחנות חומרי הבניין, בעודי משוטטת שם, ממתינה שיעמיסו לי בבגאג' מֶדה מתפלסת ושני גלונים של צבע לדֶק, נפלו עיני על משטח של לבנים פשוטות, אבני מדרכה, מה שנקרא אבן משתלבת. בו ברגע נדלקה נורית וצלצל פעמון.

אז, הכירו את טליה! טלית הפלאים, שומרת הספרים שלנו. היא נראית קטנה ועדינה, אבל היא כל כך חזקה שכשהיא בסביבה אף ספר לא יפול על צידו! איך בוראים מתוקה שכזו? מיד אסביר.

bookend- תומך ספרים בעשר אצבעות

מאוד מאוד אוהבת לארח לארוחות קונספט. בשנים הקודמות היו בסוכה שלנו ארוחה מקסיקנית (פעמיים), ארוחת סושי וספרינג רולס, ארוחת פלאלפל, והשנה ארחנו לארוחת פיצות ופוקצ'ות. ג'אנר אחר של ארוחות שמאוד אהוב על בני המשפחה שלי הוא מה שאנחנו קוראים לו ארוחת בחירה. ארוחה שבה מוגשים המרכיבים וכל אחד בוחר לפי העדפותיו ומרכיב לעצמו את המנה. ארוחת ספרינג רולס נכללת בג'אנר הזה, ארוחת ניסואז, ארוחת סביח וגם הארוחה של ליל אמש- ארוחת מיקס אנד מאצ' של פיצות ופוקצ'ות. האורחים מגיעים לשולחן צבעוני, פעיל ושמח, מלא התלבטויות ואפשרויות. העשיה והדינמיקה מחממות את האוירה ותורמות להצלחת הערב. זהו קונספט נפלא לארוחות ערב קלילות, מסיבות (גם לילדים!) לפקיניקים ומדורות שטח, בתנאי שיש לכם סאדג'.

הכנתי מראש בצק משובח, רוטב עגבניות, רוטב פסטו, מבחר של ירקות ותערובת של אנטי פסטי. הכל היה ערוך יפה ומזמין, מערוכים המתינו על השולחן וכדורי בצק ריחניים. החרוצים הפשילו שרוולים על אף שהגיעו עם גופיות, פתחו את הבצק, מרחו פזרו, דחפו לתנור והמתינו בציפיה. במקביל הכנתי כלמיני וריאציות, פרי סטייל שנשלחו לרעבים כמו שיצאו מהתנור. תמיד היה מי שתפס.

פוקצ'ה של עשבי תיבול עם תוספת של ירקות קלויים ובצל לבן

סוכות הוא החג המשולם לאוהבי הנייר. אמא כנראה חשה את זה היטב וזו כנראה הסיבה שלמרות הצירים בערב כיפור הצליחה להתאפק וללדת אותי רק בערב חג סוכות (פשיוווו איזה מזל !) אקיצר, סוכות זה ללא ספק החג שלי. אבל גם פורים בגלל התחפושות, חנוכה בגלל האוירה ושבועות בגלל הלבן לבן.
משנה לשנה ארגז קישוטי הסוכה שלנו הולך וגדל, הופך להיות משקית, לארגזון, לארגז שמן. חלק מהקישוטים לא שורדים המתנה ממושכת של 12 חודשים פחות שבוע, ובמקומם מצטרפים חדשים, שפתיחתם ופרישתם בחלל הסוכה מלווים בקריאות שמחה והתפעלות.

ימים של אחרי שיפוץ הבית, ערבוביה של פרויקטים ברשימות, כאלה מעצבנים כמו איטום אדנית וביטון ניקוז לצד חידוש גופי תאורה, הכנת מספר חדש לבית, שיפוץ שולחן הברזל והכסאות שכבר שנתיים עומדים ללא מושבים וממתינים שמישהו יתייחס אליהם (אתייחס, אתייחס). את המעצבנים לוקח על עצמו בד"כ עמרי שלי, והנחמדים יותר מרפרפים סביבי כמו עדת פרפרים עליזה, ואני נהנית להפוך ולחשוב עליהם מכל מיני כיוונים, מחפשת פיצוח, קצה חוט לעוד DIY קטן ומשמח לבב אנוש.

את מגירת הדפוס שלי רכשתי לפני מספר שנים. תליתי אותה בחלל די מרכזי בתוך הבית והיא אכלסה כלמיני חיות קטנות ומנייטוריות אך איך לומר, אף פעם לא חשתי שקיבלה את המקום הראוי לה. שהיא, ככה ממש ממשת את הפוטנציאל שלה, כמאמר מחנכותי כמעט לכל אורך שנותי בביה"ס. ואז נתקלתי בתמונה אחת קטנה ומשגעת, שבה נראה סקולנט זעיר שתול בתוך אצבעון. פיצי כזה, של תפירה. התמונה הזו הציתה לי את הדמיון ואת הדרייב היצירתי גם יחד, הלכתי והתאהבתי ברעיון וככל שממישתי אותו אני אוהבת אותו יותר ויותר- החלטתי להקים משתלה קטנה, בית גידול זעיר, אוסף של סקולנטים פצפונים בתוך מגירת הדפוס השינה.

מאז ותמיד אהבתי סקולנטים, אותם צמחים בשרניים שרואים במגוון צורות וצבעים. יש אפורים, יש סגולים, יש ירוקים עזים ויש אדומים או צהבהבים. יש כאלה שדומים לאננס קטן, לכוכבים, לקוביות, למחרוזת, לעץ זעיר, לכרוב סגול או לבן. יש שעירים, יש פרוותיים ויש חלקים למשעי. את הקוצניים אני הכי פחות אוהבת.

סקולנטים קטנים ממתינים לשתילה

באופן כללי הוא אדם די בוגר. יש לו חברה קטנה והוא מייעץ לכל מיני חברות סופר הייטקיסטיות. יש לו טיעונים מקוריים ויכולת ניתוח מעמיקה. הוא אבא לארבעה ילדים שהבכור שלו בגילנו כשנפגשנו, יש לו ידע אינסופי והמון ניסיון. הוא הרי בוגר. אז מה אם מה שעושה אותו הכי מאושר הוא לטפס על עצים, לרכב על רולרבליידס ולאכול עוגת ביסקוויטים, מה שעושה את רעיתו מומחית בעוגות בסקוויטים. את זו שרשומה בכתב יד של גיל 16 בכרטיסיות טבענתי בהצלחה, ומאז נוספו לרפרטואר עוד 3 גרסאות שחוזרות ברוטציה. הפעם הייתה פריצת דרך צורנית. המבנה שונה וגם התכולה והופ, התקבלה עוגה חגיגית ומרשימה כראוי ליומולדת. נראית מורכבת ומסובכת- אבל תכל'ס ממש קלילה להכנה.
אחרי שרבתי עם ששת נפשות הבית להשאיר משהו לצילום (צילומים, צילומים כל היום צילומים, אומר לי בן ה 7), אל תפשלו, תכינו (וספרו איך יצא).

עוגת בסקוויטים בפסים

היום בדיוק, לפני שנה, נחתנו בארץ מחופשה משפחתית נהדרת בברלין וכמו כלמיני דברים שנדחים לדקה התשעים ותשע פלוס פלוס כך קרה גם עם עיצוב האלבום הזה. נתתי לעצמי דד ליין של שנה מקסימום וראה זה פלא איזו דייקנית אני, בדיוק בזמן, תודו. זהו, אז לא רק שהאלבום בידי, אפילו צילמתי את אלבום (וידאו בסוף) והנה התיעוד לפניכם.

אלבום טיול משפחתי לברלין בתוך ספר ישן

מכירים אבקת פרלינה? מה שנקרא אבקת נוגט? זו אבקה עדינה, קלילה, נמסה בפה, בטעם מעודן ומדוייק. בסבב הקניות האחרון של היבשים- תבלינים בחנות מקומית קרצה לי האבקה המהממת הזו, שלשמחתי גם טבעונית. אין לי ספק שעוד ארכיב איתה קינוחים מעניינים ובנתיים קבלו עוגיות נפלאות, נימוחות ועדינות. כאלה שיוצרות חמימות מנחמת בפה. אחת בשעה ארבע חמש אחר הצהרים כשהחום המתיש מאיים לכבות את העיניים עד למחרת בבוקר, שהפיתוי לסגור יום מהביל לפני שממש הגיע אל קיצו, אחת כזו תשאיר אתכם בהכרה.

שבת של חודש יולי, חופש קיץ וחם, נחילי מדוזות בים התיכון. לבשנו בגדי ים (סתם בשביל הקטע) ועשינו חוף פרטי משלנו. על הרעיון האדיר קראתי בבלוג לג'ירף יש צוואר ארוך של קרין בוכשטב הידועה בניק ניים קרין די, קיבוצניקית, מרפאת בעיסוק ואמא מופלאה. קרין לא ממש יודעת, אבל אני עוקבת אחר הבלוג שלה בהנאה רבה. הבלוג מלא בפעלויות מגניבות ופשוטות להכנה, ולמי שמחפש פעילויות קצת אחרות עם הילדים, כאלה שפותחות את הראש והדמיון, מעניקות הזדמנות, לגעת ולחקור דרך החושים, ללמוד דרך התנסות, שווה להרשם לבלוג ולעקוב אחר שלל הפעילויות הנעשות בו. הפסטים של קרין מותאמים בטעם, יצירתיות ורגישות לצרכי הילדים ולחודשי השנה. קרין גם מתחזקת גם לוח פינטרסט מצוין, שווה לעקוב אחריה גם שם. אקיצר, קרין תיארה פעילות עם בצק חול, אני נעצתי בפינטרסט, רכשתי חול ים, גליצרין וקרם טרטר (את כל היתר היה כבר בבית), וחיכיתי להזמנות. למעשה ההזדמנות נמשכה כמה ימים. יום אחד הכנו למתרחצים מחצלות מלֶבֶד, יום אחר הכנו שמשיות ודגלונים, יום שלישי בנינו חוף ובריכות קטנות ויום רביעי הוספנו עוד כמות בצק חול ותכננו חוף חדש. עבדנו שעות בבניה, הכנת אביזרים, סיפרנו סיפורים קטנים ויצרנו מיני עולמות. לעמרי שלי זה הזכיר את משחקי הפולי פוקט שהאחיינית שלי, היום סטודנטית בוגרת שנה א', הייתה משחקת בילדותה.

חוף ים עמוס מתרחצים מבצק חול וכלמיני פיצ'פקעס

בפריז'ידר של ילדותי, קומה ראשונה על עמודים דירה עורפית רמתשרון, הייתה שוכנת לה לעיתים מין עוגת גלידת שיש לבנה (אולי גבינה? צריכה לשאול פעם את אמא) מעורבבת בפסי שוקולד. בימי הקיץ החמים היו מוצאים את תבנית הפיירקס הקפוא מהפריזר, האצבעות קופאות והתבנית כבדה.. מסירים את נייר הכסף המרשרש ומיישרים. המנהג של ישור בכפית היה שגור בקרב משפחת המוצא שלי (איזה מזל שנמוג והתפוגג ולא נגרר למשפחה הנוכחית שלי. פשיווו לא הייתי שורדת התמודדת עם המנהג הקלוקל וחסר האסתטיקה הזה), מצוידים בכפית היו מיישרים באלכסונים שיושרו לאלכסונים חדשים, ואט ואט מקצרים את העוגה. לפעמים זה לקח כמה ימים. לפעמים גם פחות.

בכל אופן, עוגת גלידה קיצית, לזכר ההיא, לא כבדה, קלילה ממש, טבעונית כמובן. מעולה. פצצה. נפלאה ופשוטה בטירוף להכנה.

עוגת גלידה לימונית קפאה

היה לי חלום, אחד כזה בקטנה. אחד שלא ישנה סדרי עולם אבל בהחלט יעשה את החיים הרבה יותר נחמדים. לפעמים נדרש כל כך מעט בשביל לממש חלום קטן. עשר אצבעות ועוד כמה, תקציב מינימלי, מציאה אחת שווה, כזו שבמבט אחד אתה קולט את הפונציאל הטמון בה. כן, ורצון שבא מבפנים ומתגלגל דרך הזרועות אל האצבעות לעשות בעצמך, להנות מעבודת כפיים. להנות בטירוף מהסיפוק של אחרי.
בפוסט הבא אספר על לידתה של זולת הגינה המופלאה שלנו. מקור לאינספור רגעי ביחד, מנוחה והוויה, במובן של פשוט להיות.

ככל שאני מעמיקה אל תוך הטבעונות תחושת ההתפשרות הקולינרית הולכת ומתפוגגת. אם בתחילה היה ממש לא ברור איך מסתדרים בלי ובלי ובלי, בהדרגה מגלים את השפע ואת מבחר האפשרויות. היכולת ליצר גביניות משובחות היא עוד נקודת השג בדרך הזו. בשיטוטי בפינטרסט גילתי מאפה שפשוט שבה את ליבי בצורתו. חיטטתי עוד קצת וגילתי שמקורו בצ'כיה וסלובקיה, אך התפשט בהצלחה בארה"ב. מקור השם קולאצ' (kolache) הוא מהמילה kolo, גלגל, שניתן לו על שום צורתו. הקולאצ' מולא במבחר של מילויים פירותיים מעניינים והיה חלק ממנהגי הכיבוד והמסורת בחתונות במרכז אירופה. היום המאפה מוכר ומקובל בארה"ב, ובערים שונות בארה"ב מקיימים את יום הקולאצ' בו עורכים את פסטיבל הקולאצ' ומגישים בו מבחר של מאפי גלגל כאלה בכל מיני מילויים. הקולאצ' גירה לי את בלוטות הרוק ואתגר את בלוטות העשיה ובהשראת אותו צילום שצד את עיני לרגע פיתחתי את המתכון הזה.
יצאו מאפים משגעים, כיס בצק קליל ואוורירי, בתוכו מלית של גבינה מעודנת מתובלת בעדינות בגרד לימונים. אף לא טבעוני לא יצליח לנחש שאין בגביניות הנפלאות הללו אף רכיב מהחי. ברור שאצלנו הן יככבו על שולחן החג בשבועות.

כיסי גבינה טבעוניים נפלאים

לקראת חג שבועות, אחד האהובים עלי, שמחה לשתף ברעיון למתנה Do it yourself, מה שנקרא DIY, מהיר הכנה ומדליק- צרור של צמחי תבלין ותה בתוספת תגיות וינטאג' כפריות.
צמחי תבלין ותה הם ללא ספק אחת המתנות הקלאסיות והמשמחות שיש. הם גם כל כך אסתטטיים, גם ריחניים וגם סופר שימושיים, מה שמסביר מדוע הם כל כך נפוצים בתור מתנה לאורחים בארועים. מקסים להגיש עציצי תבלין כמתנה למארחים וספיציפית בחג שבועות, בהיותו חג של תודה והכרה בשפע המגיע מהאדמה.

צמחי התבלין הקלאסיים כמו הרוזמרין, המרווה, הלבנדר והעירית, הם חלק טבעי מהגינון הארץ ישראלי. שתילי התבלין ישגשגו באדמת גינה טובה בעלת השקיה סדירה, אך יסתדרו מצויין בעציץ או באדנית, במרפסת או בגינה, במקום מואר. במקרה שבו השתילים מיועדים לשתילה במיכל ולא בקרקע, יפה לשתול אותם בתוך כלי חרס מחמרה אדומה, בתוספת הלייבלים- תוויות השם.
לצד התוויות הוינטג'יות העשויות בעבודת יד, המתנה תהפוך להיות עוד יותר אישית ומושקעת, שכן בבת אחת עלינו בהררכיה מלא רק "בעצמי קניתי" לגם "בעצמי הכינותי".

את העציצים הגשתי כמתנה למארחים, בעלי גינת תבלינים ותיקה שהייתה זקוקה לריענון לקראת האביב. הילדים ואני קפצנו למשתלה, ובזמן ש(שוב)הרחתי לבנדר עד מלוא הריאות הם קיבצו בהתלהבות אל תוך ארגז קרטון כל תבלין שקרץ להם- אורגנו, מרווה, זעתר, רוזמרין, לבנדר, עירית, נענע, מליסה, לואיזה, נענת אננס, שמיר, קורנית פטרוזיליה וכוסברה. כשהיינו כבר אמורים לצאת לארוח, הרגשתי שמשהו ממש חסר, איזה מין... טאצ' אישי שיעשה פה איזשהו הבדל. בזכות זמינות החומרים שהיו לי בבית, מדבקות הסקראבל השימושיות כל כך, מקלות הארטיק הפשוטים והזולים ווושי טייפ דמוי חותמות וינטאג', לא עברו עשרים דקות והיו לי ביד 12 תוויות מקסימות מוכנות.

תגיות שם לשתילי תבלין

במהלך הכתיבה של פוסט הלבנדר הגדול היה לי ממש מפתיע לגלות שכמעט כל צמחי התבלין הבסיסיים והנפוצים במטבח ובגינה שייכים לאותה המשפחה, כך שממש טבעי לעבור מלבנדר לרוזמרין. לכבוד עונת הפיקניקים והקומזיצים קבלו פוקצ'ה מקסימה וקלילה להכנה. היא מתאימה לשינוע לארוחה בטבע ונהדרת לא פחות לארוחות בוקר צהרים או ערב, כל עוד יש בצק אנחנו מרוצים. כשנותרות שאריות מהארוחה אנחנו אורזים לבנים לבנים, מקפיאים, מפשירים בעדינות לעת צורך, פורסים לרוחב ומשתמשים לסנדביצ'ים של חציל קלוי בתנור, וטחינה טובה או פסטו וירקות קלויים וכאלה.

פוקצ'ת גומות עם רוזמרין, שמן זית ומלח גס

רבות כבר סיפרתי כאן בבלוג על הסבתא מהמושב, זו מהתפוזים, פרחי הגרברה ומהאוכל העירקי בסירי האמייל, זו שלימדה אותי מלאכות חשובות כמו לרקום עלי כותרת של ורדים בתך מתחלף ולברור את האורז לפני הבישול. אל תצחקו, גם היום, שנת 2015 כמעט שברתי שן מאבן שהתחבאה בקטניות, כך שנראה שזו מלאכה שרצוי לשמר ואף להעביר הלאה. הייתה עוד סבתא שזכרונה לברכה. הסבתא הרצינית, שגרה בדירה ברמת גן, קומה ראשונה על עמודים. אף משחק לא היה שם בדירה אבל היו קוביות סוכר, גדיל ארוך ארוך של וילון מהתקרה ועד הרצפה, שהיה אפשר להעיף רחוק והוא היה חוזר אליך כבומרנג, שעות שהוא היה חוזר כבומרנג. והיה חוט פלסטיק סגול להשחלה וכמה חרוזי פלסטיק צבעוניים עגולים וענקיים שאפשר לסדר מהמון וריאציות, והיה גם אוכל ביתי שכנתוזי וגם עוגיות קיכעלך. כמעט תמיד היו לסבתא בקופסת הפח הישנה עוגיות קיכלעך עם קינמון וגבישים של סוכר למעלה.

בכל פעם שאני מצליחה לשחזר במטבח שלנו מתכון ילדות אני מתמלאת תחושת הישג וניצחון. כשהמתכון טבעוני ומתאים לתפיסת עולמי היום- התחושה נפלאה כיפליים. פעם היו עושים קיכלעך עם המון המון ביצים. היום גיליתי שממש אין צורך בכל הביצים האלה. אפילו לא באחת
בפוסט הארוך שגרף מליון מחמאות על דברים שעושים מלבנדר היו המון מתכונים אבל אף מתכון מתוק, אז הנה אני מחזירה חובות וחוזרת אליכם עם עוגיות "פשוטות", ביתיות, סבתיות במובן הנוסטלגי של המילה, ומעולות, עם טוויסט קטן, נגיעות של לבנדר.

עוגיות לבנדר