מדפי ספרי הילדים אצלנו דינאמיים לגמרי, צומחים עם הילדים. אחת לכמה חודשים אנחנו עוברים על כל הספרים ומחליטים יחד מה נשאר ומה יוצא, ופלא פלאים, תמיד המדפים הללו הם נשארים מפוצצים. לפחות פעם אחת ביום הילדים ניגשים לבחור ספרים, ובדיוק כפי שבמדפי הבגדים משיכה של בגד מתוך הערמה גורמת להתמוטטות רבתי (תזכירו לי באיזה גיל הם לומדים את המיומנות הזו של להוציא חולצה מאמצע הערמה בלי למוטט את כל מה שמעל...?), כך גם במדפי הספרים- ספר אחד נשלף ובעקבותיו כל היתר קורסים.

במסגרת השיפוץ שעשינו בבית יצא לי לשוטט בחנויות של חומרי בניה, לגעת בשקי מלט, גבס, צבע לעץ ולמתכת, מברשות, בירזולים למינהם, ולפנטז מה לעשות איתם. כשהפועלים סיימו את מלאכתם וסופסוף פורקו הפיגומים והחצר נוקתה, תפס אותי גל של התלהבות, צורך פנימי להשקיע בכלמיני פריטים קטנים, פינות בחצר ובבית, לתת את הטאצ' שלי, כפי שהפכתי את מגירת הדפוס הישנה לשכונת סקולנטים.
יש כזה דבר קינון בלי שבאים צאצאים חדשים? שואלת כי תכל'ס הקן שלנו די מלא. כנראה כנראה שגם משפחה און גוינג זקוקה מפעם לפעם לחידוש הקן. פתחתי רשימת DIY ארוכה ומדלקיה ובה מידות, חומרים שיש לקנות וכוונות לביצוע. מרבית הפרויקטים הסתיימו, אחרים עוד יבוצעו, ואני מבטיחה לעשות מאמץ לספר לכם על הישומים, כאן בבלוג אהובי.
אם נחזור רגע לחנות חומרי הבניין, בעודי משוטטת שם, ממתינה שיעמיסו לי בבגאג' מֶדה מתפלסת ושני גלונים של צבע לדֶק, נפלו עיני על משטח של לבנים פשוטות, אבני מדרכה, מה שנקרא אבן משתלבת. בו ברגע נדלקה נורית וצלצל פעמון.

אז, הכירו את טליה! טלית הפלאים, שומרת הספרים שלנו. היא נראית קטנה ועדינה, אבל היא כל כך חזקה שכשהיא בסביבה אף ספר לא יפול על צידו! איך בוראים מתוקה שכזו? מיד אסביר.

bookend- תומך ספרים בעשר אצבעות

ט"ו בשבט, חג השקדיות עורר בי חשק לצרף שמרים ושקדים- שילוב אדיר ואהוב. שילבתי בין בצק השמרים המתוק שאני מאוד אוהבת ובין קרם שקדים שרקחתי כאן.
יום שלישי, יום עמוס במיוחד, בין טיפול בלקוחות להכנה לדפוס מעמידה את הבצק להתפחה. מרדדת את הבצק, מורחת את המילוי. מלפפת צמות. הפעם המערכת החינוכית מתחשב בנו ושלושת מפגשי ההורים של שלושה ילדים מתוך הארבעה מתקיימים ברצף ובתאום מופתי. חוזרת, אופה, מכבה את התנור. משאירה בית ריחני ופתק, שיהנו מהעוגות וישאירו אחת לצילומים. יוצאת לפרלמנט של יונית צוק, כמעט מגיעה ליעד מקבלת ווטסאפים מלאים בקישוטים אממממאאא העוגה טעימה ומלא לבבות בכל צבעי הקשת. הווטסאפ הזה בנוי בול לילדי כיתה א' שלומדים לכתוב אני אומרת לכם. חוזרת ברבע לאחת עשרה בלילה, רוויה בתחושת סיפוק ומלאי חדש של כלים ורעיונות. הם באמת התקדמו יפה עם הצמות ואפילו השאירו אחת לתיעוד. ילדים טובים.  

צמת שמרים במילוי שקדים. איור חלק עץ השקד מויקיפדיה

זמנים מתוחים לכולנו, אך אני שמחה לראות את הבנות המגיעות לסדנאות מוצאות נחמה בעשיה וביצירה. התגובות על סדנת רקמת איקסים על קנווסים היו נפלאות, ונשאלתי מתי יפתחו מועדים חדשים לסדנה זו. החלטתי, ככה ספונטנית לפתוח סדנא נוספת ממש בקרוב, יום שישי, ה 1/8, בין 10:00 ל 13:00 במסטיקים, רעננה.

בנתיים אספר קצת חוויות מהסדנאות האחרונות. הסדנת הראשונה הייתה סגורה לבנות הדרום, כחלק מהמייזם המקסים שמות את הדרום במרכז בו לקחתי חלק. בהובלת איריס פוגל בן חמו, יוצרות מהמרכז והצפון פתחו סדנאות יצירה נפלאות לילדי הדרום, בחינם. אחרות חוברות יחד לאיסוף וארגון מאות רבות של ערכות יצירה שוות, המשוגרות את הילדים המתגוררים בישובים בדרום הארץ ובעטף עזה בפרט.
גם אני נקראתי לדגל ופתחתי סדנת רקמת איקסים חינמית לבנות הדרום. מלבד הזעקה אחת שגנבה לנו עשר דקות שלמות של עשיה, רקמנו יחד ברגוע, תוך שיחה מרתקת עלינו, על חיות המחמד שלנו ועל חיים בעוטף עזה.

סדנת רקמת איקסים על קנווס לבנות הדרום

ליאורה ואלעד פנו אלי לעיצוב תוויות שבת שלום לחלות אישיות שיחלקו כמתנה לאורחים בסיום החתונה. במהלך השבוע מצאתי את עצמי חולמת על חלות אישיות, מתוקות וריחניות, תפוחות וממולאות במילוי משמח. רקחתי מתכון לחלות קלילות ואווריריות המורכבות מכדורים כדורים. המבנה הכדורי שלהן מאפשר בציעה טבעית של כדורון מהחלה, בין אם טריה ובין קפואה (ותאמינו לי, נוסה).

לפניכם גרסא מתוקה ומלוחה, שתיהן נוסו שוב ושוב בהצלחה גדולה. אם מתחשק לכם חלה ללא מילוי- לכו על הבצק השני, המלוח מעט וגלגלו כדורים ללא מילוי.

חלות כדורים אישיות

מהר מהר לפני שכל התות יגמר קניתי שלוש סלסלות של תות כי אין על ריבתות מכל הריבות. ואם מדברים על מתנות קטנות, נחמדות ואישיות לאורחים זו בהחלט מתנה קלאסית שלוקחת בגדול.
סבתא של אנסטסיה כבר הכינה מלאי של ריבתות לכל האורחים בחתונה של נכדתה. הריבות כבר מאוחסנות בצנצנות קטנות, וכעת, יום לפני החתונה נותר רק להדביק את המדבקות.

ריבתות בצנצנת. המתנות לאורחים של אנסטסיה וטל.

עשר בבוקר יום שישי אחרי שבוע של הכנת תחפושות לילדים. בדים בצבעים של שחור ואדום, סרטים, חוטים ומכונת תפירה אחת שלטו בסלון ובכל רחבי הבית. השמש חייכה אלינו בדיוק כשצעדנו לגן ואיפשרה לנו לצלם כמה תמונות ללא איום של גשם, אחרי יומיים של מבול הולך ובא.

שקט, שלווה ומנוחה ושמחה שקטה על רגעים מבורכים בהם כל בני הבית בטוב. ואני בגעגועים הולכים וגוברים לפורים לפני מאה שנה, לאותם ימים בהם סבתא רוז, עליה סיפרתי כאן הייתה עדיין בחיים. מכל החגים סבתא הכי החשיבה את פורים. "דמי חנוכה" היינו מקבלות בפורים, פשוט כי זה היה החג החשוב לתפיסתה. אהבתי כל כך את האוכל של סבתא, ולמרבה הצער איש לא רשם את המתכונים, לא צילם ולא הקליט.
סבתא הייתה מכינה בְּעָאבּע בְּתַמר- מין עוגיות במילוי תמרים, לאחותי הגדולה, ועוגיות במילוי אגוזים והל לי (שנקראות סמבוסק בְּשַכַּר). אל תשאלו אותי איך מבטאים. אין לי מושג. התגעגעתי לבְּעָאבּע בְּתַמר ועוד יותר לסמבוסק אגוזים וגמלה בליבי ההחלטה להכין משלוח מנות לאבאמא שוודאי ישמחו. אמא בטוח. אבא גם, כי בד"כ הוא שמח. ככה הוא.

בְּעָאבּע בְּתַמר

כשראיתי את שומר הטבעות של הקרמיקאית יעל בר כשר, המוכרת בשם יעל קיפודים, חשתי צורך עז לספר עליו לכל הנשים והכלות הרבות הפוקדות את הבלוג. התאהבתי בכלי הענוג והיפה הזה ממבט ראשון. במבט השני, כוחו הסמלי והשמושי הפכו אותו ליפה עוד יותר בעיני.

שומר הטבעות, כשמו כן הוא

שומר הטבעות הוא מתנה נפלאה ומכבדת לנשים נשואות בכל גיל, ולכלות- בפרט. זו מתנה נפלאה מהאהוב ביום הנישואין, מתנה סופר אישית מחברה טובה, מאמא או מהחותנת, מהאחות או הגיסה. בקיצור, מתנה מושלמת.

סטודיו מזמינים השתחרר לאויר העולם מתוך האמונה והאמירה שאפשר וחשוב לעשות ארוע בנימה אישית. כזה שיתן ביטוי לקול שלכם בארוע. הסטודיו פונה לאותם אנשים שמחפשים את הצד האישי בארוע שלהם, שמחפשים לציין את הארוע קצת אחר, במובן של "שלהם", ולא דווקא ממקום של "ככה עושים". הקו הזה עבר כחוט השני בעיצוב ההזמנות, דרך כל הפוסטים שכתבתי בבלוג (כמו בפוסט על טיפים לארוע אישי, בפוסטים של סיפורי כלות ובכל הפוסטים על השראה והדרכות DIY) וכמובן, דרך הטיפול בלקוחות.
מרגע שמיטל מנדוניה הזמינה אותי ליריד כלות במתחם שבגבעת חיים אחוד, נכנסתי לגל של שמחת עבודה שכלל ימי עבודה אינטנסיביים ולילות נטולי שינה של עיצוב ופיתוח מוצרים חדשים. שלל הרעיונות שטיילו לי בחודשים האחרונים בראש הפכו להיות תרשימים במחברת ומשם לאפיון, עיצוב, יצירה של אב טיפוס ואחר כך הורדה לפס יצור. המחשבה שמלווה אותי לכל אורך הפיתוח היא איך לעשות לכן, הכלות והאמהות שאוהבות את הטאץ' האישי, את המראה הרך והחם, איך לעשות לכן את החיים קלים, יפים ונוחים יותר. איך לשמור על קו מעודן ומוקפד בלי למתוח את עצמנו עד הקצה בתכנון, עיצוב, קניית חומרים ועבודה ימים כלילות על הפריטים בחתונה שלכם.
אז, קבלו את המוצרים החדשים. מקווה שתתאהבו בהם כמוני :)

מספרי שולחן
המוצר הראשון הוא מספרי שולחן, להם ספרות יפיפיות "רקומות" בסגנון וינטאג', שעושים את מרכז השולחן להרבה, הרבה יותר יפה. המספרים בגודל 10 על 15 ס"מ ומתאימים למשל לשילוב מסגרת הקלאסית והמהממות של איקאה.

מספרי שולחן במסגרת איקאה

לקראת הוולנטיינס הייתי פשוט חייבת להכין לכם פרינטבל חינמי חדש. פָּלֶטַת הצבעים האופיינית לחשה לי בואי בואי... אז נענתי בעיצוב כמה לבבות משלי. התייחסתי לוולנטיינס כשעשוע עיצובי ומה שיצא זה סדרת פרינטבלס חינמיים לגמרי של מארזים מדליקים למתוקים.

מארז מתוק להדפסה חינם

אל דאגה, לא נהיה לנו בלוג בישול כאן, אחרי הכל אנחנו בענין הזמנות כאן אבל המתכון הבא כל כך באווירת חג האילנות ואני כל כך אוהבת מתנות אישיות עשויות ביד שהייתי חייבת להניח אותו כאן ועכשיו.

המתכון הזה באדיבות עמרי שלי, שהמציא אותו ערב יציאה לטיול אופנים בנים בנגב. לא שהייתה התנגדות לקבל בנות, פשוט לא היו מתנדבות בקהל. הוא הגיע ערב הטיול מהעבודה, רכוב על אופניו, נחוש בדעתו להכין חטיף אנרגיה לטיול מחר. הנוער בן החמש וחצי גויס, עזר, גילען, טחן, לש וגלגל. מבחינתם המדד היחידי להצלחת הטיול הוא האם החברים אהבו את החטיף והאם הוא התחסל. אז כן, הוא מאוד התחסל. למעשה מזל שחולק לשתי קופסאות אחרת היה מתחסל כבר ביום הראשון. מאז אותו טיול בנגב, יום ראשון סינגל מקיף ערד ויום שני הירידות אל ים המלח, החטיף מוכר בביתנו בתור ה"חטיף אופנים".

חטיף אופנים

משתפת במתכון לעוגיות מהירות הכנה ומצויינות, ממש, שמצאתי כאן, בבלוג 6bittersweets.com, ורק עשיתי התאמות קלות, ובעיקר פישטתי את דרך ההכנה. העוגיות בטעם שוקולדי וקפהולי מודגש, קריספיות, מוצקות ומתאימות למתנות. יתרונן הגדול שהן לא צורכות דבר מהחי, ותאמינו לי, יש בטעם שלהן אפס תחושת התפשרות. הן באמת מושלמות.

עוגיות שוקפה

איזה כיף שכל כך אהבתן את הפוסט על שימוש במפות דרכים לפרויקטים של DIY! באותו הפוסט ממש הבטחתי הדרכה קטנה, אז הנה היא מגיעה. מי שמתחבר להדפסה האופיינית של מפות הדרכים, ואוהב לעשות דברים יצירתיים לבד, יהנה לשלב "חתימה" של מפות הדרכים באריזת מתנות, בעיצוב כרטיסי ברכה, תגיות, עיצוב אלבומים ועוד. לשם כך נכין וושי טייפ, סרט דביק מדוגם, בהדפס מפה.

מכינים וושי טייפ בדיגום מפת דרכים

ישנן ברשת וריאציות שונות ליצירת וושי טייפ תוצרת בית. אני ניסיתי שתיים מהן. אני מציגה לכם את המוצלחת מבין השתיים. 

בשקט בשקט התחלפה לגמרי אוירת האתר והבלוג. למעשה זהו הפוסט הראשון שאני כותבת בעיצוב החדש, וזה לגמרי עושה לי תחושת התרגשות חגיגית. דגדוג מוכר מאיזשהו מקום של הילדה שיוצאת לראשונה בשמלה החדשה ובנעלים החגיגיות מפתח הבית. יבחינו? יאהבו? בתוכי יודעת שכן. שזה שלם, ונכון, שזה הכי שלי.

לפני זמן מה החלטתי להתחיל בפרויקט שדרוג האתר והבלוג. כתהליך מקדים ניתנה לי הזדמנות להוועץ בקבוצת בלוגריות שאני חברה בה, אותה מנהלת יונית צוק המדהימה, הידועה בכנויה הבלוגריסטית. חברותי המקסימות שקדו על הבלוג ועל האתר לאורך ולרוחב והכינו אוסף של הערות והארות חכמות, מה כדאי לשמר ומה לשפר [תהליך מבורך ומומלץ]. בשלב הבא התעוררה אשת הפרוייקטים שבי והתחלתי בהנעת הפרויקט. בבסיס הכל עמדו שתי מטרות עיקריות: לאחד את האתר והבלוג וליצור מעטפת הרמונית שתשלים את רוח העיצובים של מזמינים. היה לי ברור שאני רוצה לעשות את הפרויקט בצורה מקצועית, ושירדן גלילי היא היא האשה שאני חושקת בה לפרויקט הזה. יחד צללנו לפרויקט משותף, פרויקט של שתי נשים יוצרות, שאמנם עובדות בחומרים שונים ושיטות עבודה שונות זו מזו, אך די מסכימות על מה שיפה בעולם הזה.

היה תהליך מדהים מרתק. שתינו חשנו התרגשות ויטואלית משמחת, לפתוח את הבקרים יחד, ויחד לסגור את היום בסקיצות, תובנות, החלטות וחומרים חדשים. שיא הפרויקט היה עיצוב הלוגו ואני לגמרי מאוהבת בתוצאה.

אתמול חגגתי יום ההולדת. לכבוד יום ההולדת הכנתי מתנה לעצמי, כן. לגמרי לי. האמת, זו המתנה הראשונה שהכנתי לעצמי, וזו אחת העשיות היותר מהנות שהיו לי, ever. 

blessing count

ימי חול המועד סוכות. רוח סתוית נכנסת לסוכה, הערב מקדים לרדת ואפילו מבול שטף את הסוכה שלנו.

יוצאים לסוכה

שאלה נפוצה של מתחתנים היא רעיון למתנת תודה שיוכלו לתת לאורחים לפרידה, בצאתם לשלום מהארוע. פיתרון טעים, פשוט וקלאסי הוא ריבה עונתית שרקחתם בעצמכם והיא מוגשת בצנצנצת אישית חמודה למראה. זו מתנה מקסימה גם לאורחים המתארחים בחג או לחלופין תשומת לב מפנקת שתשאר למארחים לבוקר שאחרי.

שזיפי הסנטה רוזה כעת בשיא העונה וכל כך התרגשתי מהצבעוניות הנהדרת שלהם שאשכרה דגמתי גוונים ממופיעיו של השזיף פירות פרחים ועלים ויצרתי פלטת צבעים. חייבים לעשות משהו עם הפלטה הזו.

גווני השזיף- פרחים, פירות ועלים.

ההשראה למתכון הזה היא אותה גלידה הודית מופלאה ומתובלת בהל הקרויה Kulfy. חולה על הל. הל מזכיר לי את התה המנחם שעמרי שאנחנו מכינים בחורף, מתובל ברצועות תפוז ותבלינים, מתוק ומאושש בערב אחרי יום ארוך. הוא מזכיר לי את הודו. הוא מזכיר לי את סבתי העירקית המטופחת שנפטרה לפני שנים רבות, אך ריח ההל שהיה מותמן בשקיקי בד קטנטנים בארון הבגדים שלה (למזל או שמא לגירוש העש...? אין לי שמץ של מושג...) עדיין נישא באפי.

קולפי קרם עם פרורי עוגיות שקדים וסירופ צ'אי ורדים

את הקינוח נגיש בצנצנת- המצאה לחלוטין לא שלי ולא מקורית, אבל מאמצת אותה לליבי בהיותה אסתטית ופרקטית. מה שמקורי בפוסט הזה הוא המתכון וגם התוויות האישיות, המדבקות :-)

השבוע פגשתי את אחד הלחמים הכי טעימים שאכלתי אי פעם. הוא רך וגם קריספי, מנחם וגם מעורר, בסיסי (לחם, או לא לחם) ומרתק בטעמיו. קבלו מתכון ללחם מדהים, מבוסס שמרים, אבל תסמכו עלי- קלי קלותה.

קפלים קפלים. שכבות שכבות. טעים טעים.

ראשית תודה על תגובות רבות כל כך ושיתופים מרגשים, בבלוג ובדף העסקי של מזמינים. היה מחמם לב ומרגש גם יחד! עשיתם חשק לחלום על יום הולדת שנתיים ולפנטז על הבלוג קנדי הבא.
אז- היו לנו מעל 70 משתתפים פעילים בפעילות, וכל אחד זכה לפתק (מלבד קשת שזכתה לשניים כיוון שהצליחה לזהות כמעט ב 100% מהו פרס הקנדי, אחרי שפיענחה את הרמזים שנתתי).