כבר אז, מזמן מזמן אחור אחור, בתחילת היותנו זוג, הבישול תפס נוכחות בחיינו. ליקטנו מתכונים אחד לאחד לערמה. אחר כך בניתי קופסא מקרטון ביצוע, ברוחב כרטיסיה ובעומק של מאתיים לפחות, חזית נמוכה וגב גבוה ועטפתי בטפט. יצרתי מחיצות בעזרת אותיות לֶטְרָסֵט, ראשונות, עיקריות אחרונות ושונות ובהדרגה תייקתי, הדבקתי ורשמתי מתכונים שהוכרזו כראויים. אינספק שהיום הייתי עושה את הקופסא סקראפית ומהממת, אלמלא הייתי מגיעה למסקנה ששיטת התיוק של מתכונים על נייר לגמרי פשטה את הרגל. בנתיים פיתחתי לי שיטות ידידותיות ומדליקות הרבה יותר בשירות הטכנולוגיה. אם תבקשו אספר עליהן בפוסט נפרד.
באותה קופסת מתכונים ישָנה ישנם מתכונים שהכנתי פעם או פעמיים ויש כאלה שהכנתי עשרות פעמים. חלק מהמתכונים, אהובים ככל שהיו ננטשו במעבר לטבעונות, חלק טובענו, וחלקם ממשיכים להוכיח את עצמם ולהיות נוכחים בחיינו עד היום. תה מנחם במלעיל, כמו מנחם הורביץ הוא אחד מהם. ברגע שהערבים מתקצרים ומתחיל להיות קריר, תה מנחם נכנס לפעולה, ומופיע כמעט ערב ערב בבית שלנו, מנחם נשמות חורפיות שמחכות כל השנה רק לו. תערובת התיבול ההודית בתוספת פיסת תפוז וחלב (שקדים או סויה וניל) פשוט מחיה נפשות.

תערובת צ'אי מסאלה ביתית בעיטוף אישי

מיד אגלה לכם את המתכון לצ'אי מסאלה שלנו. לצד המתכון הכנתי לכם גם תוויות מקסימות, פרינטבלס, כך שתוכלו לארוז את התערובת המשובחת יפה יפה ולהעניק כמתנה של תשומת לב למי שמגיע לו או מי שאתם מגיעים אליו, למשל להדלקת נרות של חנוכה. 

אמא מה זה בא לי פאי תפוחים, אמרה לי הקטנה, רגע לפני ארוחת ערב, מרפקה רוכן על דף סודוקו שקיבלתה בתור שיעורי בית בחשבון ובידה השניה עפרון כהה חושים. פאי תפוחים....? אני מביטה לעברה, ובראשי מנסה לפענח על סמך הכרותי עם הקטנה על מה היא חולמת כשהיא אומרת פאי תפוחים ומאיפה הגיעה לה בדיוק עכשיו ההשראה לרעיון המפתיע הזה. במקביל סורקת במהירות את ספר המתכונים שבראש שלי, מנסה לאתר דברים שעשויים להחשב עבורה פאי תפוחים, תוך סינטזה עם לוחות הזמנים הדחוקים של סוף היום והחומרים הדרושים. בערוץ מקביל עוברת בעל פה את תכולתו הנוכחית של המזווה. אוקיי, אני אומרת לה מחייכת, נכין פאי תפוחים.

אז הכנתי פאי תפוחים נהדר מחומרים שהיו בבית וקיבלתי מליון קומפלימנטים, אחד הדברים הטעימים שיצא לי לאכול, אמא זה יצא מ-צ-ו-י-ן ומה זה טעים מתי תכיני שוב ואפילו זה הדבר הכי טעים שיצא לי לאכול בזמן האחרון (מה שמצל קצת על הבישולים הקודמים, לא? אבל אני אמא מכילה לא נעלבת :) ).
כיוון שהפקדתי את התבנית בתנור וההמשך נעשה בנוהל קריאות ובשלט רחוק זה זהוּב?? צועקת מחדר השינה ספוּנה בפיג'מה, מישהו שומר על הפאי??, לטעום לא הספקתי, אבל הם כל כך התלהבו שסשין 2 פלוס צילום בוצע כעבור יומיים, זאת אומרת היום, דקה לפני שבת.
האמת, יצא מעולה, קריספי, מזכיר בקטע טוב את התפו-פאי המסחרי אבל לא תעשייתי בטעמו ולא מטוגן, וממולא בחומרים טובים- בתפוחים טריים ומעולים אדומי לחיים. אתם פשוט חייבים חייבים לנסות.
 

תפו פאי אפוי משובח וקל להכנה

לא יודעת מה איתכם, אבל לפעמים ממש חייבים קיצורי דרך. גם רוצים אוכל בריא וגם טרי וגם מגוון וגם מלאאאא משפחה שבתוכה שלל העדפות של טעמים מרקמים. לפעמים זו נראית משימה בלתי אפשרית. ברור שבכל פעם שאני מצליחה להפיק מתכון זריז יעיל אני קופצת עליו מלאת תקווה, נועצת בלוח המתכונים המשפחתי שלנו ויודעת שיש עוד הצלחה בטוחה.

עוגיות הכי ביתיות והכי פשוטות בטעם עדין של קוקוס

המתכון הזה פשוט אדיר כי-
א- הוא פשוט!
ב- הוא טעים!
ג- הוא מניב המון המון עוגיות!
ד- גם ילדים מתים עליו!
ה- העוגיות נפלאות כמתנה של תשומי כשהן מוגשות בתוך צנצנת או קופסת פח.
ו- נוח לקרוץ מהבצק הזה צורות (אבל אפשר גם לקצר תהליכים ולוותר על הקריצה).
ז- העוגיות נשמרות בכלי אטום בסבבה שלהן כמה ימים טובים, אם לא מציקים להן ומאיימים על האוכלוסיה.
ח- הבצק נהדר גם בתור פעילות עם הילדים, אמא של שבת, בית מארח יום הולדת, אחה"צ גשום של שיעמומי.
ט- הוא מזכיר לי את סבתא.
י- אין בו דבר ולא חצי דבר מהחי. שזה גם אומר שהילדים יכולים להתכבד מהתערובת בעודה "חיה" ולא לחטוף סלמונלה :)

שכנעתי? יאללה מפשילים שרוולים. בעוד זמן קצר תהיה לכם לא אחת, שתי צנצנות של עוגיות נפלאות!

צנצנת עוגיות ביתיות

שוב אני כאן לגיחה זריזה, אחרי ארוחת ערב צ'יק צ'ק ספונטנית למשפחה קצת רעבה קצת עייפה ודי מתמסרת למחשבות על סיום שבוע של התרוצצויות שיצויינו בעוד רגעים ספורים בכרבול מנחם תחת השמיכה, לצד שקיק לבנדר קשור בסרט סגול.
מתעדת את הסקונס המצויינים של ארוחת הערב, שהוגשו לצד סלט ירקות קצוץ, סלט אבוקדו ויתר ממרחים, וריבה ביתית לקינוח, ושמחה לצרף ליתר המתכונים כאן בבלוג. יש לי תחושת בטן מה שנקרא, שעוד נשלוף את המתכון הזה בערבי החורף הבאים עלינו לטובה.
סלחו לי על התמונות שצולמו במטבח המואר בתאורה בלתי טבעית בעליל ובטלפון הסלולרי (מי שישמע!). ככה זה כשאין סבלנות לחכות לבוקר ובכל מקרה אין שום סקון ובטח לא סקונס שימתינו לצילום בבוקר.

סקונס טבעוני מהיר במילוי ריבה ביתית

אחרי שבוע של סערות, הפסקות חשמל, עצים נופלים, ושטפונות כל כך חיכיתי לסוף שבוע הזה. קניתי פרחים סגולים נהדרים ופיזרתי בכל הבית, פתחתי את החלונות לרווחה וגם את הלב, ורק מחכה להכניס את קרני השמש פנימה. זמן מעולה להנגיש את בגדי החורף ואת השמיכות החמות.
בין לבין ערבבתי חומרים בחמש דקות על השעון, ונהנתי מהריח המעולה שהתפשט בבית. יצאה עוגה נפלאה, שלי, שלכם באהבה.

עוגת קוקוס טבעונית מעולה בחמש דקות עבודה

מכירים אבקת פרלינה? מה שנקרא אבקת נוגט? זו אבקה עדינה, קלילה, נמסה בפה, בטעם מעודן ומדוייק. בסבב הקניות האחרון של היבשים- תבלינים בחנות מקומית קרצה לי האבקה המהממת הזו, שלשמחתי גם טבעונית. אין לי ספק שעוד ארכיב איתה קינוחים מעניינים ובנתיים קבלו עוגיות נפלאות, נימוחות ועדינות. כאלה שיוצרות חמימות מנחמת בפה. אחת בשעה ארבע חמש אחר הצהרים כשהחום המתיש מאיים לכבות את העיניים עד למחרת בבוקר, שהפיתוי לסגור יום מהביל לפני שממש הגיע אל קיצו, אחת כזו תשאיר אתכם בהכרה.

חטיף מהיר שהפך להיות בן בית אצלנו, הלך וקיבל פופולריות כשהפכנו להיות טבעונים, ואחר כך כשהבכור התברר כרגיש לגלוטן, ועוד יותר כשנכנס לקד"צ שממלא את יומו מבוקר עד ערב פלוס פלוס, וזקוק לאנרגיות באמצע היום. המתכון מסתובב ברשת, וניתן להתאמה וגיוון לפי טעמכם. חברתי תמר ליבס סיפרה לי שאמה הייתה לוקחת את החטיף לכיוון של מי ורדים וקוקוס, חותכת למעויינים לשמחת הילדים בבית.

חטיף אנרגיה של פצפוצי אורז, טחינה, שומשום וסילאן

כשמשהו טוב קורה לי במטבח, איפה אשתף אם לא בבלוג האהוב שלי?
תערובת של גשם ואדים בחלון המטבח של יום שישי. כפור מקפיא ומדכא כמעט. שלושה מצרכים פשוטים מתמזגים יחד לתערובת שמיימית. קרן שמש מבין העננים נכנסת בזווית מדויקת דרך החלון ומאפשרת כמה צילום על שיש המטבח. א"כ ענן וגשם זלעפות. בסיום ארוחת הערב של יום שישי חיוכים מעורטלים של הטועמים הנוגסים האהובים שלי. המתכון הזה ישאר איתנו לשנים הבאות.

טראפלס שוקולד תפוז שמימיים

בולגריה בסוף אוקטובר. נסו לחשוב על שילוב של חורף אירופאי קר לצד אח בוערת ומטבח בולגרי ביתי משובח, נחל גועש ורועש המתפתל בין בתי האבן של הכפר, לצד מראות פסטורליים ופתיתי שלג הנוחתים ברכות. המקום נבחר ע"י צלמת אהובה עלי, אפרת לוזנוב, שהובילה קבוצת בנות ברות מזל לקורס צילום מעולה. המקום שאפרת בחרה היווה את הלוקיישן הכי מושלם שאפשר היה לחשוב עליו. לאן שהבטת, דרך עינית המצלמה או בעין בלתי מזויינת ראית חומרים נפלאים לצילום. מרקמים וטקסטורות משגעים כמו קורות עץ מיושנות ומקולפות, קירות אבן מחורצים, טיח מתפורר, דלתות ברזל שצבען מתקלף ומגלה את שכבותיו, חלודה, וחזזיות. מטעמים. סימנים שעשה הזמן, טביעות אצבע של השנים שחלפו על הכפר הציורי הזה. אפרת דאגה שגם בחלל המרכזי שבו צילמנו יהיה שפע מרתק של חפצים לצילום- בקבוקי זכוכית קטנטנים ומבחנות עתיקות ששימשו אגרטלים לענפים ירוקים, בצלצלים, זרעים ופולים של צמחים שונים, עלי שלכת, זרדים, מפות כותנה ומפיות קרושה שרקמו נשות הכפר. הכל מסודר למשעי בתוך כלי הולמים- קערות עץ, אמאייל וחימר. לא היה פריט אחד, שהיה בחלל הזה סתם במקרה, לא היה חפץ שלא היה חלק מהקונספט של חורף באירופה. בקיצור, חלום.

הקפדנות של אפרת והדאגה לפרטים הגיעה לתחום הקולינרי, מה שהוסיף פן מופלא נוסף לחוויה. נורה חמותה של אפרת הגיעה מהעיר הסמוכה בה היא מתגוררת ובישלה עבורנו במנות גדולות של אהבה ותשומת לב. וכמו שלאפרת ידי זהב בצילום לנורה ידי זהב בבישול. ואנחנו זכינו לאוכל משובח, פשוט, ביתי וכפרי מצד אחד ומצד שני מעודן וערב כל כך לחיך. עם כל ביס תהיתי על הרכיבים, ניסיתי לפרק את הטעמים ולהבין את הסוד והקסם, מה ואיך נורה החביאה שם. בין הארוחות נורה חותכת וקוצצת, מערבבת ומקפלת, מכינה את הארוחה במטבח האבן הכפרי, ואני מתחקרת אותה איך הכינה את הארוחה הקודמת.

פאי התפוחים הנפלא של נורה קיבל אותנו כשנכנסנו לראשונה מהקור המקפיא למבואה הקסומה של סדנת הצילום בשעת בין ערביים. המבואה הייתה מחוממת באח עצים ומוארת בנרות שאפרת הדליקה לכבודנו, ספוגה עד לשד עצמותיה באוירה של חורף אירופאי. זהו המתכון הראשון של נורה שניסית לשחזר ואני כל כך מאושרת שהצלחתי.

פאי התפוחים של נורה

קבלו מתכון זריז וקל, ליקר למון גראס משגע- אחד הדברים הקלים והפשוטים להכנה.
לחמותי וחמי גינת תבלינים נאה בין קורות של אדני רכבת. שני שיחי הלימונית כבר כל כך גדולים ועצומים שהם ממלאים ערוגה שלמה לאורך ולרוחב. משוגעת על טעם הלימונית. היא נפלאה במאכלים לתאילנדים ומוקפצים (עם חלב קוקוס וקארי ירוק!) ולחליתות תה חמות או קרות. השימוש הזה, כליקר פחות מוכר.
למעשה נעשה תהליך של מיצוי הטעמים באמצעות בישול וקרור. בתוספת סוכר ואלכוהול קיבלנו ליקר משגע.

אם אין לכם עלי לימונית טריים- גם חופן יפה של עלים יניב את הליקר המקסים הזה.

איזה מזל שיש לי את הבלוג, מקום לשתף בדברים הטובים שנאפים בחיים, כמו הקרקרים האלה.
קבלו באהבה מתכון פשוט וקליל לקרקרים מעולים תוצרת בית. את הקרקרים אלה הכנתי פעמיים. בפעם הראשונה הם היו טובים מאוד. בשניה- מעולים ממש.
אין מתאים מהקרקרים לחג השבועות, בארץ של חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן.

מבצע איפוק מתחיל

מנהג מקסים שהשרישה החמות והוטמע באהבה בארוחות החג של המשפחה המורחבת (++):
מתנה קטנה מונחת ליד כל צלחת. בד"כ משהו קטן ומתוק שמתאים לכולם. מדהים, אבל לא משנה כמה שנים הנוהג הזה קיים, תמיד הוא מתקבל בחיוך מופתע, כאילו מין "מה-זה לא ציפינו...!"
המתנה שתהיה במרכז הפוסט היום מתאימה לארוח המשפחה בארוחת החג, אך מתאימה לא פחות כמתנה בכל ארוע משמח וחשוב, אם חתונה, בת מצווה, בר מצווה, מסיבת ברית או בריתה או יום הולדת חשוב. המתנה מתאימה לפיזור על השולחנות בתור סימון מקומות וברכת welcome לארוחה, אך מתאימה לא פחות בתור מתנה ביציאה (כבר אמרנו כאן שלא התגברנו על אהבת שקיות היומולדת מהילדות).

תראו כמה פשוט וכמה משמח:

מה שנצטרך:
- 400 גר' מטבעות שוקולד בלגי איכותי, 60% קקאו.
- כוס פיסטוקים טבעיים קלויים קלות במחבת יבש (לחילופין פקאן, פקאן סיני מסוכר, שקדים, צימוקים או מיקס של כל הדברים, לבחירתכם לפי טעמכם).

* הכמויות לא מדוייקות ואפשר לשחק חופשי עם היחסים.

שני חומרים משובחים ומעט מאוד השקעה