באופן כללי הוא אדם די בוגר. יש לו חברה קטנה והוא מייעץ לכל מיני חברות סופר הייטקיסטיות. יש לו טיעונים מקוריים ויכולת ניתוח מעמיקה. הוא אבא לארבעה ילדים שהבכור שלו בגילנו כשנפגשנו, יש לו ידע אינסופי והמון ניסיון. הוא הרי בוגר. אז מה אם מה שעושה אותו הכי מאושר הוא לטפס על עצים, לרכב על רולרבליידס ולאכול עוגת ביסקוויטים, מה שעושה את רעיתו מומחית בעוגות בסקוויטים. את זו שרשומה בכתב יד של גיל 16 בכרטיסיות טבענתי בהצלחה, ומאז נוספו לרפרטואר עוד 3 גרסאות שחוזרות ברוטציה. הפעם הייתה פריצת דרך צורנית. המבנה שונה וגם התכולה והופ, התקבלה עוגה חגיגית ומרשימה כראוי ליומולדת. נראית מורכבת ומסובכת- אבל תכל'ס ממש קלילה להכנה.
אחרי שרבתי עם ששת נפשות הבית להשאיר משהו לצילום (צילומים, צילומים כל היום צילומים, אומר לי בן ה 7), אל תפשלו, תכינו (וספרו איך יצא).

עוגת בסקוויטים בפסים

מכירים אבקת פרלינה? מה שנקרא אבקת נוגט? זו אבקה עדינה, קלילה, נמסה בפה, בטעם מעודן ומדוייק. בסבב הקניות האחרון של היבשים- תבלינים בחנות מקומית קרצה לי האבקה המהממת הזו, שלשמחתי גם טבעונית. אין לי ספק שעוד ארכיב איתה קינוחים מעניינים ובנתיים קבלו עוגיות נפלאות, נימוחות ועדינות. כאלה שיוצרות חמימות מנחמת בפה. אחת בשעה ארבע חמש אחר הצהרים כשהחום המתיש מאיים לכבות את העיניים עד למחרת בבוקר, שהפיתוי לסגור יום מהביל לפני שממש הגיע אל קיצו, אחת כזו תשאיר אתכם בהכרה.

בפריז'ידר של ילדותי, קומה ראשונה על עמודים דירה עורפית רמתשרון, הייתה שוכנת לה לעיתים מין עוגת גלידת שיש לבנה (אולי גבינה? צריכה לשאול פעם את אמא) מעורבבת בפסי שוקולד. בימי הקיץ החמים היו מוצאים את תבנית הפיירקס הקפוא מהפריזר, האצבעות קופאות והתבנית כבדה.. מסירים את נייר הכסף המרשרש ומיישרים. המנהג של ישור בכפית היה שגור בקרב משפחת המוצא שלי (איזה מזל שנמוג והתפוגג ולא נגרר למשפחה הנוכחית שלי. פשיווו לא הייתי שורדת התמודדת עם המנהג הקלוקל וחסר האסתטיקה הזה), מצוידים בכפית היו מיישרים באלכסונים שיושרו לאלכסונים חדשים, ואט ואט מקצרים את העוגה. לפעמים זה לקח כמה ימים. לפעמים גם פחות.

בכל אופן, עוגת גלידה קיצית, לזכר ההיא, לא כבדה, קלילה ממש, טבעונית כמובן. מעולה. פצצה. נפלאה ופשוטה בטירוף להכנה.

עוגת גלידה לימונית קפאה

במהלך הכתיבה של פוסט הלבנדר הגדול היה לי ממש מפתיע לגלות שכמעט כל צמחי התבלין הבסיסיים והנפוצים במטבח ובגינה שייכים לאותה המשפחה, כך שממש טבעי לעבור מלבנדר לרוזמרין. לכבוד עונת הפיקניקים והקומזיצים קבלו פוקצ'ה מקסימה וקלילה להכנה. היא מתאימה לשינוע לארוחה בטבע ונהדרת לא פחות לארוחות בוקר צהרים או ערב, כל עוד יש בצק אנחנו מרוצים. כשנותרות שאריות מהארוחה אנחנו אורזים לבנים לבנים, מקפיאים, מפשירים בעדינות לעת צורך, פורסים לרוחב ומשתמשים לסנדביצ'ים של חציל קלוי בתנור, וטחינה טובה או פסטו וירקות קלויים וכאלה.

פוקצ'ת גומות עם רוזמרין, שמן זית ומלח גס

ההתלהבות העצומה בקרב חברי לפייסלנד מן השלבים השונים בהם שיתפתי לאורך הכנת ליל הסדר לגמרי הפתיעה אותי. אפשר לומר שממש רגשה אותי. במיוחד נגע לליבי השיח שנוצר בקרב חברי לקבוצה המצויינת בישול טבעוני. היו אינסוף תגובות והמון המון מחמאות על סידור השולחן ועל הפקת סדר טבעוני מלא. נשאלתי רבות על הרכב התפריט, על העיצוב ועל ההתארגנות לקראת. הבטחתי לפרט, אז הנה אני כאן בפוסט אפטר פארטי. מוזמנים :)

שולחן הסדר שלנו במבט מלמטה

כולנו היינו רוצים שהארוע שאנחנו מציינים יהיה בטאצ', שיהיה אישי ומרגש, ולא "סתם" עוד ארוע. אחרי שהבהרנו לעצמנו את המחשבה והרצון, קיימות דרכים רבות ויצירתיות כיצד לעשות זאת, עליהן כתבתי במרוכז בפוסט הזה, ובפוסטים רבים אחרים בבלוג. הנה אני מוסיפה לשלל הרעיונות והכלים שפיתחתי מוצר חדש-ישן שלי. למעשה זהו מוצר שכבר רץ בשטח לא מעט אך מעולם לא נחשף און ליין. זהו ספר ברכות אישי, המגיע בעיצובים שונים בהתאם לסוג הארוע- בת מצווה, בר מצווה, מסיבות ברית ובריתה, מסיבת רווקות, יום הולדת חשוב, ספר שבו כל עמוד הוא דף לברכה אישית מהאורחים בארוע.

ספר הברכות של ליהוא

בולגריה בסוף אוקטובר. נסו לחשוב על שילוב של חורף אירופאי קר לצד אח בוערת ומטבח בולגרי ביתי משובח, נחל גועש ורועש המתפתל בין בתי האבן של הכפר, לצד מראות פסטורליים ופתיתי שלג הנוחתים ברכות. המקום נבחר ע"י צלמת אהובה עלי, אפרת לוזנוב, שהובילה קבוצת בנות ברות מזל לקורס צילום מעולה. המקום שאפרת בחרה היווה את הלוקיישן הכי מושלם שאפשר היה לחשוב עליו. לאן שהבטת, דרך עינית המצלמה או בעין בלתי מזויינת ראית חומרים נפלאים לצילום. מרקמים וטקסטורות משגעים כמו קורות עץ מיושנות ומקולפות, קירות אבן מחורצים, טיח מתפורר, דלתות ברזל שצבען מתקלף ומגלה את שכבותיו, חלודה, וחזזיות. מטעמים. סימנים שעשה הזמן, טביעות אצבע של השנים שחלפו על הכפר הציורי הזה. אפרת דאגה שגם בחלל המרכזי שבו צילמנו יהיה שפע מרתק של חפצים לצילום- בקבוקי זכוכית קטנטנים ומבחנות עתיקות ששימשו אגרטלים לענפים ירוקים, בצלצלים, זרעים ופולים של צמחים שונים, עלי שלכת, זרדים, מפות כותנה ומפיות קרושה שרקמו נשות הכפר. הכל מסודר למשעי בתוך כלי הולמים- קערות עץ, אמאייל וחימר. לא היה פריט אחד, שהיה בחלל הזה סתם במקרה, לא היה חפץ שלא היה חלק מהקונספט של חורף באירופה. בקיצור, חלום.

הקפדנות של אפרת והדאגה לפרטים הגיעה לתחום הקולינרי, מה שהוסיף פן מופלא נוסף לחוויה. נורה חמותה של אפרת הגיעה מהעיר הסמוכה בה היא מתגוררת ובישלה עבורנו במנות גדולות של אהבה ותשומת לב. וכמו שלאפרת ידי זהב בצילום לנורה ידי זהב בבישול. ואנחנו זכינו לאוכל משובח, פשוט, ביתי וכפרי מצד אחד ומצד שני מעודן וערב כל כך לחיך. עם כל ביס תהיתי על הרכיבים, ניסיתי לפרק את הטעמים ולהבין את הסוד והקסם, מה ואיך נורה החביאה שם. בין הארוחות נורה חותכת וקוצצת, מערבבת ומקפלת, מכינה את הארוחה במטבח האבן הכפרי, ואני מתחקרת אותה איך הכינה את הארוחה הקודמת.

פאי התפוחים הנפלא של נורה קיבל אותנו כשנכנסנו לראשונה מהקור המקפיא למבואה הקסומה של סדנת הצילום בשעת בין ערביים. המבואה הייתה מחוממת באח עצים ומוארת בנרות שאפרת הדליקה לכבודנו, ספוגה עד לשד עצמותיה באוירה של חורף אירופאי. זהו המתכון הראשון של נורה שניסית לשחזר ואני כל כך מאושרת שהצלחתי.

פאי התפוחים של נורה

מחזירה חוב נוסף מהארוע של כלות אורבניות בו לקחתי חלק לפני זמן קצר. הכלות שביקרו במתחם ה DIY אהבו את לוח כרטיסי ההושבה בתוך מסגרת מטופלת, ושאלו כיצד יוצרים כזה. הבטחתי הדרכה והסבר, אז הנה הוא לפניכן.
הלוח יושב בתוך מסגרת מיושנת ומטופלת בסגנון שאבי שיק. מרכז הלוח עטוף בתחרה עדינה והנעצים התופסים את כרטיסי ההושבה עשויים ממיקס של כפתורים ישנים. כמו שמצטנעים על עוגה טובה, הכנתי בחמש דקות, אז גם כאן ההכנה ממש פשוטה ועלות החומרים מינימלית.
שוב אנו נוכחים שהרעיון עצמו והקיבוץ הנכון של החומרים, הם מה שעושים את זה.

הלוח יפהפה כלוח לכרטיסי הושבה או לוח להצגת תמונות שלכם בארוע. אחרי הארוע ישאר לכם לוח מקסים הביתה, שיסגור פינה בשיק שאבי משגע.

פינה במסגרת המטופלת בסגנון ישן

סטודיו מזמינים השתחרר לאויר העולם מתוך האמונה והאמירה שאפשר וחשוב לעשות ארוע בנימה אישית. כזה שיתן ביטוי לקול שלכם בארוע. הסטודיו פונה לאותם אנשים שמחפשים את הצד האישי בארוע שלהם, שמחפשים לציין את הארוע קצת אחר, במובן של "שלהם", ולא דווקא ממקום של "ככה עושים". הקו הזה עבר כחוט השני בעיצוב ההזמנות, דרך כל הפוסטים שכתבתי בבלוג (כמו בפוסט על טיפים לארוע אישי, בפוסטים של סיפורי כלות ובכל הפוסטים על השראה והדרכות DIY) וכמובן, דרך הטיפול בלקוחות.
מרגע שמיטל מנדוניה הזמינה אותי ליריד כלות במתחם שבגבעת חיים אחוד, נכנסתי לגל של שמחת עבודה שכלל ימי עבודה אינטנסיביים ולילות נטולי שינה של עיצוב ופיתוח מוצרים חדשים. שלל הרעיונות שטיילו לי בחודשים האחרונים בראש הפכו להיות תרשימים במחברת ומשם לאפיון, עיצוב, יצירה של אב טיפוס ואחר כך הורדה לפס יצור. המחשבה שמלווה אותי לכל אורך הפיתוח היא איך לעשות לכן, הכלות והאמהות שאוהבות את הטאץ' האישי, את המראה הרך והחם, איך לעשות לכן את החיים קלים, יפים ונוחים יותר. איך לשמור על קו מעודן ומוקפד בלי למתוח את עצמנו עד הקצה בתכנון, עיצוב, קניית חומרים ועבודה ימים כלילות על הפריטים בחתונה שלכם.
אז, קבלו את המוצרים החדשים. מקווה שתתאהבו בהם כמוני :)

מספרי שולחן
המוצר הראשון הוא מספרי שולחן, להם ספרות יפיפיות "רקומות" בסגנון וינטאג', שעושים את מרכז השולחן להרבה, הרבה יותר יפה. המספרים בגודל 10 על 15 ס"מ ומתאימים למשל לשילוב מסגרת הקלאסית והמהממות של איקאה.

מספרי שולחן במסגרת איקאה

זכרונות וגם מתכון.

מאפין תפוז אישי

בתור ילדה רמתשרונית, דירה בקומה ראשונה עורפית על עמודים, ימי האושר חופש ושלווה אולטמטיבית היו בביקורים אצל סבא וסבתא שגרו בכפר. קצב חיים אחר לגמרי, שמש, שקט ואויר טוב. עם סבתא היינו בוררות את האורז שנקנה בשוק בשקי יוטה ענקיים, מסלקות את האבנים הקטנות החוצה. אורז לבן היה פרט מרכזי בארוחות, סוג של בלאנס לקובה סלק קובה במיה קובה קישואים, סופג את הרוטב המעודן, נענע שום ולימון ומשנה את צבעו בהתאמה לתבשיל שלצידו. האוכל שיצא מסירי האמייל של סבתא היה הכי טעים בעולם. לא משנה כמה ניסינו לשחזר אותו אחרי מותה, מעולם לא הצלחנו.

על מיטת העץ הענקית והכבדה של סבתא, שגבה מעוטר בפיתוחים וסלסולים למדתי לרקום עלי כותרת של שושנים בחוט רקמה אדום מתחלף, ועלים ירוקים על ענפי הורדים, מלפפים את החוט על המחט שמונה תשע פעמים ונכנסים חזרה אל תוך הבד. צפיתי בסבתא שעות רכונה מעל מכונת התפירה, המחט עולה ויורדת, השולחן רועד ומטרטר, חופר, הבד רץ קדימה, מוקסמת מהפלא. בערב היינו צופות בסרט ערבי בערוץ הטלויזה הירדנית.

חַבָק. יש משהו קשום במילה הזו. ניגשת לבדוק במילון.
חַבָק- 1. כרך את ידיו. 2. קיבל בברכה, תמך בהתלהבות.
הפועל לחבוק משמעו לחבק, להקיף, לסובב, להחזיק בזרועות, לגפף, להדק אל הגוף, להצמיד אל הגוף, לקבל אהבה, לזכות בחיבה.
לתפיסתי, חלק השזור בעבודה שלי כמעצבת הזמנות לארועים, הוא להקשיב ללקוחות שלי ולצרכים שלהם. וכאשר כלות שונות חוזרות בבקשה לחבקי מפיות אישיים, שיעטפו כל מפית ומפית של כל אורח ואורחת, אני נענית לאתגר בחפץ לב.

חבקים אישיים לארוע אישי

מריחים את סוף השבוע, זמן למסיבות. קבלו מתכון לוודקה בזוקה, משקה מקסים למסיבות רווקות ולמסיבות ביתיות שמחות. אחרי המתנה של עשרה ימים עד שבועיים תקבלו משקה אלכוהולי צונן, חריף, אך מתוק, בו טעם הבזוקה שולטטט.

וודקה עתידות

ההשראה למתכון הזה היא אותה גלידה הודית מופלאה ומתובלת בהל הקרויה Kulfy. חולה על הל. הל מזכיר לי את התה המנחם שעמרי שאנחנו מכינים בחורף, מתובל ברצועות תפוז ותבלינים, מתוק ומאושש בערב אחרי יום ארוך. הוא מזכיר לי את הודו. הוא מזכיר לי את סבתי העירקית המטופחת שנפטרה לפני שנים רבות, אך ריח ההל שהיה מותמן בשקיקי בד קטנטנים בארון הבגדים שלה (למזל או שמא לגירוש העש...? אין לי שמץ של מושג...) עדיין נישא באפי.

קולפי קרם עם פרורי עוגיות שקדים וסירופ צ'אי ורדים

את הקינוח נגיש בצנצנת- המצאה לחלוטין לא שלי ולא מקורית, אבל מאמצת אותה לליבי בהיותה אסתטית ופרקטית. מה שמקורי בפוסט הזה הוא המתכון וגם התוויות האישיות, המדבקות :-)

השבוע פגשתי את אחד הלחמים הכי טעימים שאכלתי אי פעם. הוא רך וגם קריספי, מנחם וגם מעורר, בסיסי (לחם, או לא לחם) ומרתק בטעמיו. קבלו מתכון ללחם מדהים, מבוסס שמרים, אבל תסמכו עלי- קלי קלותה.

קפלים קפלים. שכבות שכבות. טעים טעים.

הפוסט הזה התחיל כהדרכה למתנת DIY עונתית, נושא שכל כך מעסיק אתכן, הכלות והאמהות שמחפשות את תשומת לב האישית והמיוחדת לקראת החתונה, יום ההולדת של אחד הילדים, או ארוע משפחתי חשוב אחר. קראתי לפוסט "מתנה מתוקה בצנצנת- זהירות, פוסט כתום לפניכם". הכל היה מוכן ומצולם, ואז הגעתי לנושא התווית.
פני הצנצנת העגולים הזמינו לייבל עגול. ציירתי עיגולים על נייר קראפט בעודי חושבת- האם מישהו ישרוד את הקטע הזה? לסמן עיגולים, מילא, אבל א"כ גם לגזור (ועוד עגול...?) ולהדביק (ועוד עמיד...?) רגע.... למה לא.... מדבקות!
כן, כן, ניצוצות, והתלהבות מדירת שינה והנה- המוצר לפניכם.

אין כמו מתנה אישית מתוקה. זכרון מתוק מהארוע שלכם.

חלק מהזוגות המגיעים אלינו להפקת ההזמנות לחתונה חושבים בתשומת לב על הקהל הצעיר שצפוי להגיע לארוע- ילדים של חברים שכבר התחתנו, האחיינים של הזוג וקרובי משפחה אחרים. ההמלצה שלנו היא להתיחס לקהל הצעיר. זה קהל חשוב ומפתח להנאת ההורים שלהם בארוע. אפשר בקלות ובלי השקעה כספית גדולה ליצור מוקד עניין חמוד לצעירים, הפעלה קטנה, מארז קטן שיעסיק ויהנה אותם. כאשר הילדים רגועים ומרוצים ההורים שלהם נינוחים יותר ופנויים יותר לחגוג איתכם.
רגע לפני פורים נתקלתי בפוסט הזה העושה שימוש מקסים בעטרות של קאפקייס לאו דווקא כמארז לאפיית עוגות קטנות. הרעיון התגלגל לי לקישוט מתנה ושניה לפני פורים החלטתי שזה עיתוי מצוין לנסות, לצלם וליצור הדרכה עבורכם. רק תראו כמה פשוט וקל.

שמחת המתוקים

ט"ו בשבט בפתח, חג מקסים, חילוני ונקי מתכנים כבדים, חג שכולו ישראליות שורשית וחיובית, שמש, פרחים, מה עוד צריך. 
יחד עם זוג שפנה אלינו להפקת ההזמנות לחתונה, ומתחתן בשבוע של ט"ו בשבט חשבנו על מתנה לאורחים. כיוון שהארוע כבר ממש קרוב חיפשנו רעיון מהיר וזריז שלא ידרוש יותר מידי אבו ג'ארס. הזוג יצא למלאכת הכנת העציצים כפול כמות המוזמנים ואני ישבתי לצלם ולהכין את ההדרכה למען הדורות הבאים.

עציץ מתנה בהקדשה אישית

עוגיות גרעינים באריזה אישית

הרווחתי חמות. כן, אני מאלה. לא רוצה להביך אף אחד ולכן לא אציין כאן את מעלותיה, אבל מבטיחה כי הן רבות.