לא יודעת מה איתכם, אבל לפעמים ממש חייבים קיצורי דרך. גם רוצים אוכל בריא וגם טרי וגם מגוון וגם מלאאאא משפחה שבתוכה שלל העדפות של טעמים מרקמים. לפעמים זו נראית משימה בלתי אפשרית. ברור שבכל פעם שאני מצליחה להפיק מתכון זריז יעיל אני קופצת עליו מלאת תקווה, נועצת בלוח המתכונים המשפחתי שלנו ויודעת שיש עוד הצלחה בטוחה.

עוגיות הכי ביתיות והכי פשוטות בטעם עדין של קוקוס

המתכון הזה פשוט אדיר כי-
א- הוא פשוט!
ב- הוא טעים!
ג- הוא מניב המון המון עוגיות!
ד- גם ילדים מתים עליו!
ה- העוגיות נפלאות כמתנה של תשומי כשהן מוגשות בתוך צנצנת או קופסת פח.
ו- נוח לקרוץ מהבצק הזה צורות (אבל אפשר גם לקצר תהליכים ולוותר על הקריצה).
ז- העוגיות נשמרות בכלי אטום בסבבה שלהן כמה ימים טובים, אם לא מציקים להן ומאיימים על האוכלוסיה.
ח- הבצק נהדר גם בתור פעילות עם הילדים, אמא של שבת, בית מארח יום הולדת, אחה"צ גשום של שיעמומי.
ט- הוא מזכיר לי את סבתא.
י- אין בו דבר ולא חצי דבר מהחי. שזה גם אומר שהילדים יכולים להתכבד מהתערובת בעודה "חיה" ולא לחטוף סלמונלה :)

שכנעתי? יאללה מפשילים שרוולים. בעוד זמן קצר תהיה לכם לא אחת, שתי צנצנות של עוגיות נפלאות!

צנצנת עוגיות ביתיות

ימים של אחרי שיפוץ הבית, ערבוביה של פרויקטים ברשימות, כאלה מעצבנים כמו איטום אדנית וביטון ניקוז לצד חידוש גופי תאורה, הכנת מספר חדש לבית, שיפוץ שולחן הברזל והכסאות שכבר שנתיים עומדים ללא מושבים וממתינים שמישהו יתייחס אליהם (אתייחס, אתייחס). את המעצבנים לוקח על עצמו בד"כ עמרי שלי, והנחמדים יותר מרפרפים סביבי כמו עדת פרפרים עליזה, ואני נהנית להפוך ולחשוב עליהם מכל מיני כיוונים, מחפשת פיצוח, קצה חוט לעוד DIY קטן ומשמח לבב אנוש.

את מגירת הדפוס שלי רכשתי לפני מספר שנים. תליתי אותה בחלל די מרכזי בתוך הבית והיא אכלסה כלמיני חיות קטנות ומנייטוריות אך איך לומר, אף פעם לא חשתי שקיבלה את המקום הראוי לה. שהיא, ככה ממש ממשת את הפוטנציאל שלה, כמאמר מחנכותי כמעט לכל אורך שנותי בביה"ס. ואז נתקלתי בתמונה אחת קטנה ומשגעת, שבה נראה סקולנט זעיר שתול בתוך אצבעון. פיצי כזה, של תפירה. התמונה הזו הציתה לי את הדמיון ואת הדרייב היצירתי גם יחד, הלכתי והתאהבתי ברעיון וככל שממישתי אותו אני אוהבת אותו יותר ויותר- החלטתי להקים משתלה קטנה, בית גידול זעיר, אוסף של סקולנטים פצפונים בתוך מגירת הדפוס השינה.

מאז ותמיד אהבתי סקולנטים, אותם צמחים בשרניים שרואים במגוון צורות וצבעים. יש אפורים, יש סגולים, יש ירוקים עזים ויש אדומים או צהבהבים. יש כאלה שדומים לאננס קטן, לכוכבים, לקוביות, למחרוזת, לעץ זעיר, לכרוב סגול או לבן. יש שעירים, יש פרוותיים ויש חלקים למשעי. את הקוצניים אני הכי פחות אוהבת.

סקולנטים קטנים ממתינים לשתילה

סופשנה, זמן להודות. לא תמיד ולא בכל מצב, אך האמת שהתברכנו, באמת. וכשאני מתברכת ככה, כוח פנימי דורש להכיר תודה. ואם לא אתייחס אליו הוא עלול להיות מתוסכל ומאוכזב מעצמו. אז מכינה מתנות, וממלאה בטוב ובהכרת תודה, וכותבת מכתבים ואורזת יפה, הילדים כמובן מאושרים לתת ומעניקים את המתנות באהבה גדולה ובהמון התרגשות וכוונות.
רכשתי צנצנות זכוכית יפות וכלמיני כלי כתיבה משמחים, טושים ועפרונות צבעוניים והכנתי את הגרנולה הביתית המשובחת שלנו עם המון צ'ופרים בפנוכו. מילאתי את צנצנות הזכוכית אחרי ששדרגתי אותן וקיבלו טאצ' וינטג'י של מליון דולר, וישמחו כל בית או בעלת בית לאחסון, על מדף במטבח, על שולחן העבודה לצד האמבטיה וכולי. אפשר להגיש צנצנות מטופלות שכאלה בעוגיות תוצרת בית, למשל כאלה, או חטיפי אנרגיה, קרקרים, סבונים ביתיים ופצצות אמבטיה ועוד...
איך עושים? מיד אסביר, תכל'ס, קלי קלות!

צנצנות מטופלות

לקראת חג שבועות, אחד האהובים עלי, שמחה לשתף ברעיון למתנה Do it yourself, מה שנקרא DIY, מהיר הכנה ומדליק- צרור של צמחי תבלין ותה בתוספת תגיות וינטאג' כפריות.
צמחי תבלין ותה הם ללא ספק אחת המתנות הקלאסיות והמשמחות שיש. הם גם כל כך אסתטטיים, גם ריחניים וגם סופר שימושיים, מה שמסביר מדוע הם כל כך נפוצים בתור מתנה לאורחים בארועים. מקסים להגיש עציצי תבלין כמתנה למארחים וספיציפית בחג שבועות, בהיותו חג של תודה והכרה בשפע המגיע מהאדמה.

צמחי התבלין הקלאסיים כמו הרוזמרין, המרווה, הלבנדר והעירית, הם חלק טבעי מהגינון הארץ ישראלי. שתילי התבלין ישגשגו באדמת גינה טובה בעלת השקיה סדירה, אך יסתדרו מצויין בעציץ או באדנית, במרפסת או בגינה, במקום מואר. במקרה שבו השתילים מיועדים לשתילה במיכל ולא בקרקע, יפה לשתול אותם בתוך כלי חרס מחמרה אדומה, בתוספת הלייבלים- תוויות השם.
לצד התוויות הוינטג'יות העשויות בעבודת יד, המתנה תהפוך להיות עוד יותר אישית ומושקעת, שכן בבת אחת עלינו בהררכיה מלא רק "בעצמי קניתי" לגם "בעצמי הכינותי".

את העציצים הגשתי כמתנה למארחים, בעלי גינת תבלינים ותיקה שהייתה זקוקה לריענון לקראת האביב. הילדים ואני קפצנו למשתלה, ובזמן ש(שוב)הרחתי לבנדר עד מלוא הריאות הם קיבצו בהתלהבות אל תוך ארגז קרטון כל תבלין שקרץ להם- אורגנו, מרווה, זעתר, רוזמרין, לבנדר, עירית, נענע, מליסה, לואיזה, נענת אננס, שמיר, קורנית פטרוזיליה וכוסברה. כשהיינו כבר אמורים לצאת לארוח, הרגשתי שמשהו ממש חסר, איזה מין... טאצ' אישי שיעשה פה איזשהו הבדל. בזכות זמינות החומרים שהיו לי בבית, מדבקות הסקראבל השימושיות כל כך, מקלות הארטיק הפשוטים והזולים ווושי טייפ דמוי חותמות וינטאג', לא עברו עשרים דקות והיו לי ביד 12 תוויות מקסימות מוכנות.

תגיות שם לשתילי תבלין

האביב כבר כאן, בריח הנפלא באויר, בגינה שמתעוררת.
פצצות הזרעים שהכנו בט"ו בשבט נסדקו בעקבות הגשמים ונפתחו, והזרעים הקטנים החלו לפרוץ מתוכם.

צד אחד נבט קטן, שטומן בחובו את האביב וצד שני שורש.

שיגעון הפורים הולך ועולה אצלי, והוא מופנה ברובו להכנת תחפושות לילדי. השנה הבכור טרוד בקורס קדם צבאי ופורים נראה לו מין משהו של בצפר. למספר 2 אין עדיין מושג למה מתחפשת, אמא נסתדר כבר, משמע אחליט שני לילות לפני על תחפושת מהממת ואני יודעת שאת לא תנטשי אותי. מספרים שלוש וארבע בחרו תחפושות ממש נחמדות להכנה והאמת שכבר מתחשק לצלול לפרויקט.
התחפושת הראשונה שתפרתי הייתה גזר אותה תפרתי לעצמי כשהייתי בת 16, ומאז אני עדיין תופרת באותה זינגר ישנה, שנשלפת לעבודה מואצת מידי חודש אדר.
את משלוחי המנות של ילדי אני נוהגת להתאים לנושא התחפושת, לפחות שיהיו באותה צבעוניות ואוירה. כך המשלוח לא נראה תלוש כשהם צועדים בגאון למוסדות ואמא רצה אחריהם עם מצלמה ביד.
הפעם אראה כיצד להכין משלוחי מנות מהממים מקופסאות שימורים. כן, מהחומר הקר והמשעמם הזה שלרוב מסיים את חייו בפח שניה אחרי שרוקנו את תוכנו, כי הוא נראה כל כך חסר מעוף. תתפלאו- אפשר ליצור מקופסאות שימורים דברים נפלאים!

שמתי למטרה לשוות לקופסאות את הצבעוניות, התוכן, החומרים והשמחה הפורימית. בנוסף, יצרתי מארזים רב פעמיים, כאלו שכיף לשמור ויהיו יפים לאורך כל השנה. הם יוכלו בכיף לשמש אחסון לכלי כתיבה, מברשות איפור ומכחולים נקיים, צעצועים קטנטים וכולי, כי אם כבר משקיעים ובאהבה, אז פליז לא חד פעמי. בואו נצלול לעשיה ונכין משלוחי מנות משלושה טיפוסים- כובע קוסמים שארנב מבצבץ מתוכו, משלוח מנות אידיאני ומשלוח נסיכתי.

נוצות לֶבֶד בדרך למשלוח מנות אינדיאני

פעם, כשהיינו ילדים, לפני כמאה שנה לפחות, עיקר ט"ו בשבט היה עניין הנטיעות. היום המושג הזה נראה תלוש ולא רלוונטי בעליל. לא רק שנטיעות חדשות כמעט אין, שטחים שלמים של יערות טבעיים ופרדסים הולכים ונעלמים לטובת שכונות מגורים חדשות ומבני תעשיה. במקביל הפך ט"ו בשבט מחג הנטיעות לחג שמירת הטבע. ואני שבחרתי לגור סמוך לשדה בר, מתחברת בכל ליבי לתכני החג הזה. קצת מהזמן הפנוי הנדיר בחיים העמוסים האלה אני מקדישה ליציאה לשדה. יוצאת עם מי שמצטרף, הילדים, הכלב, מי שבא, מסתכלים רחוק ורחב, בודקים מה חדש בטבע, שוהים בתוכו. מעריכה את הירוק ירוק הזה שמאפשר לנו לנשום, ומודה יום יום על שהתאפשר לי להתרחק מעט מהצפיפות האורבנית ולאפשר לילדי מרחב. מתפללת בליבי שישארו איים ירוקים טבעיים בין ובתוך הערים. שישאר לנו מרחב לנשימה.

חשבתי איך אוכל אני לתרום את תרומתי הצנועה לחג שמירת הטבע, ולצ'פר אתכם, הקוראים החרוצים שאוהבים לעשות דברים יפים לבד, והיום אגיש לכם רעיון שיאפשר גם לכם להעיר מתנומתן נקודות קטנות, עזובות וחומות, בחצר שלכם, באדנית, באי תנועה בפינת הרחוב, בשטח העזוב בחצר בית הספר או הגן. אספר לכם כאן על רעיון גאוני ממש, מוכר ומקובל בארהב ובמקומות אחרים בעולם שהגיע הזמן שיהיה מוכר גם ליצבור הישראלי- פצצות זרעים. אלו מין קובבות קטנות המכילות בתוכן פוטנציאל מדהים ליופי- קפסולת חיים, זרעים קטנים ומופלאים שבתוספת גשם וקרני שמש חורפיות ינבטו, ישתרשו יפרחו ויעשו שמחה בלב. אחרי שנלמד איך להכין את הקובבות אלמד אתכם איך לארוז אותן יפה למתנה. שי קטן ואסתטי שאפשר להגיש בחג, וכמתנה לאורחים בחתונות וארועים אחרים.

חוץ מזה הכנתי לכם תוויות פרינטבלס חינמיות נפלאות למתנות בחג, אז שווה להגיע לסוף הפוסט.

פצצות זרעים המוגשות כאריזת מתנה

לפני זמן קצר היה לי העונג להשתתף בערב מרתק של "הפרלמנט", קורס נפלא של חברתי יונית צוק הידועה בשמה הבלוגריסטית ומיועד לבלוגרים ולמי שחשקה נפשו בבלוג משלו. במסגרת המשימה "ספרו 3 דברים שלא יודעים עליכם" סיפרתי שאני ממש ממש מתרגשת מלשוטט בחנות חומר בניה, וזו אמת לאמיתה. תחושת העונג שלי בביקור בחנויות מהסוג הזה לא נופלת מהכיף שבביקור בחנויות בגדים או יצירה. רשתות מתכת ורשתות פלסטיק מרגשות אותי. אוהבת קאטרים וחלקי אינסטלציה. אני מלטפת ברגים ואומים ומעריצה את הדוּד הענק שמערבב את הצבעים, שלא נדבר על מניפות הצבעים המהממות שתמיד פרוסות לצידו. מטרת הביקור שלי בחנות חומרי הבניה הפעם היתה למצוא חומרים מעניינים לחנוכית DIY. יצאתי עם קילו גבס לבניה של טמבור ועוד כמה גודיז. כעבור יומיים חזרתי לחנות, כי זללתי את כל הגבס וחפצתי בקילו נוסף. התחנה הבאה הייתה חנות מוצרי אפייה, אחריה ביקרתי בנות כזו של הכל בדולר, וחנות כזו של כלים של חד פעמיים מה שהניב כמה פרויקטים שונים ומדליקים.
הראשון שבינהם, חנוכית פטיפורים DIY, לפניכם.

חנוכית פטיפורים

הכל התחיל בסוף שנת הלימודים האחרונה. זכיתי לללות את הבכור בסיום לימודיו בבי"ס נפלא, חלקת אלוהים קטנה ומטופחת, מלווה בתחושה כבדה של פרידה משמעותית מהמקום והאנשים, צוות מורים אהוב ונדיר. רצון חזק מילא אותי לומר תודה, להשאיר מזכרת, משהו אישי, לחמם את הלב. לתת פעם משהו אמיתי, שיש בו התמסרות של מחשבה ועשיה, משהו שהוא גם פיזי, ולא רק מילים שנשארות בזיכרון.
רגעים כאלה בחיים מלווים אותי בתחושה פיזית ממש של חוסר שקט יצירתי, של חיפוש, של מחשבה על מה ואיך. ברגע שיש פיצוח אני חשה את הדופק משנה קצב, הלב מחסיר פעימה. מתרגשת. מופתעת לרגע על ההתרגשות (מה את ילדה קטנה?) וכעבור רגע מברכת את עצמי על ההתרגשות. הרי אני ברת מזל. לשמחתי, הצלחתי לסחוף את כל קבוצת הילדים וההורים ולהכין מזכרות משמעותיות לשמונת אנשי הצוות, המופלאים שלנו.
הכנו, הורים וילדים יחד, מיני אלבום משגע לכל אחד מהשמונה, בתוכו כיסים, ומקומות מסתור. המיני נפתח כאקורדיון ומכיל 17 מקומות, כמספר ילדי השכבה. לכל ילד תמונה מייצגת, ומאחוריה כיס ובו מכתבים וצילומים מהילד ומההורים, זיכרונות ותודות משנים משותפות ומהרבה חוויות משותפות.
פתחנו שולחן ענק במרכז האומנות, הספוג השראה, בבית הספר, ובנינו את האלבומים מאפס. יצרנו כריכה קדמית ואחורית, ופנימית בה מקום להקדשה מכל הקבוצה.

מיני אלבומי אקורדיון, מתנות למורים, בתהליך התהוות.

איזה מזל שיש לי את הבלוג, מקום לשתף בדברים הטובים שנאפים בחיים, כמו הקרקרים האלה.
קבלו באהבה מתכון פשוט וקליל לקרקרים מעולים תוצרת בית. את הקרקרים אלה הכנתי פעמיים. בפעם הראשונה הם היו טובים מאוד. בשניה- מעולים ממש.
אין מתאים מהקרקרים לחג השבועות, בארץ של חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן.

מבצע איפוק מתחיל

5:30 בבוקר שישי, השמים חשוכים עדיין. כל המושבים ברכב מקופלים פנימה, עמוסים בציוד ואביזרים. ניחוח ברור ונפלא של פרחים טריים. אני והדוכן מתחילים בנסיעה. ווייז מכוון על גלריית לורנס, הזמן הצפוי לנחיתה: 6:15 שעון יפו. התרגשות מהולה בעייפות, מחשבות על התארגנות יעילה, איך להניח ומה להוציא קודם. כשאסיים את ההעמדה צפוי להגיע יתר הצוות. רמזור ראשון זמן לקרם ידיים. רגע, איפה הטבעות? טלפון לעמרי שלי. תעשה טובה תביא איתך את הטבעות שלי. ברור, הוא אומר, איפה הן? תשאל את שירה כשהיא תתעורר. היא ייבשה אותן אתמול כשהתקלחתי והניחה איפשהו, בטח על השיש באמבטיה. כשהשחקן חיזוק שלי מגיע ליפו אחרי ארגון ופיזור הפמליה, כל אחד לעניניו, הוא מכניס את ידו לכיס ו... אופס. יש טבעת ארוסין. איפה הנישואין? נווו איידייי.

הצעה למתנות אישיות לאורחים: אגרטלי פרחים קטנטנים

איזה כיף היה לקחת חלק בארוע של כלות אורבניות. גלרית לורנס היפייפיה הייתה מאורגנת עד הפרט האחרון, בכל פינה במרחב יופי והשראה. סביבי עסקים נפלאים שהציגו מוצרים לכלות ושרותים לחתונה, שנבחרו בקפידה. למי שפספס, עלו במהלך השבוע המון סיקורים ובהם תיעוד, תמונות ומילים טובות על הדוכן שלי- בבלוג של כלות אורבניות, בבלוג של האחיות הקסומות והיפות simsisters, בבלוג של ענבל גיבור היקרה, בבלוג הנפלא של לובה שרגא, ובבלוג האופנה המהמם של שרונה, תענוג.

הדוכן שלי היה ממוקם באזור ה DIY והציג הזמנות ושאר מוצרי דפוס משלימים לחתונה - מספרי שולחן, כרטיסי הושבה, תוויות ומדבקות למיתוג מתנות, חבקי מפיות ממותגים ועוד. צמוד לדוכן המוצרים הפעלתי סדנת DIY שזכתה להתלהבות אדירה. פיתחתי עבור הכלות מתנת DIY, אחת המשמחות שיש- אגרטל פרחים אישי, עטוף כמתנה וממותג. יפה כמתנה לאורחים בכל ארוע, בטח בחתונה, והכי- בכזו של כמעט סוף שבוע.
חששותי שמא אצטרך לחזור עם כל החומרים הביתה התפוגגו מהר מאוד והתחלפו בגלי שמחה, ברגע שראיתי כל כך הרבה ידיים עובדות, יוצרות, משקיעות, נהנות מלגעת בחומרים ולעשות do it yourself.

אגוזים בצנצנת או שקית צלופן קטנה- מתנה מתוקה לאורחים, ואם היא גם נראית נפלא- הרווחתם את לחמכם ביושר.

החומרים הדרושים: צנצנות פשוטות, מינימום חומרים, חופן אגוזים וכוונות טובות.

נושא המתנות לאורחים הולך ונהיה מקובל בכל סוג ארוע שהוא, החל מחתונה דרך בת מצווה, בר מצווה, מסיבות קבלת התינוק או התינוקת, ועד לארוחות החג. המתנות הן דרך מקסימה להביע אהבה ותודה, להפרד בחיוך חם בסיום הארוע. ואם יצרתם או הכנתם בעצמכם- ההתרגשות היא כפולה ומכופלת.

ממש לאחרונה פגשתי ילדת בת מצווה מתוקה להפליא שהכינה בעצמה (!) 60 צנצנות שעיצבה לאורחים. הילדונת הגיעה אלי עם צנצנת אחת וממנה נולד כל הסט- ההזמנה ומדבקות תואמות, תויות לצנצנות, פתקי הושבה לאורחים, גבים מעוצבים להקראת הברכות וכמובן תוויות למתנות.

במקביל, אמו של חתן ושמו עמרי, אשה מקסימה הרגישה ומעריכה עיצוב, לקחה על עצמה את העיצוב המשלים לחתונה. הצבעים השולטים בארוע יהיו סגול עם נגיעות של ירוק וכתום. הכנתי להם פתקי הושבה, מספרי שולחן ותוויות לבקבוקים בהם יהיו צרורות של פרחים שיוגשו כמתנות לאורחים בסוף החתונה.
וזה מה שיצא-

צרור פרחים אישי. מתנה נפלאה לאורחים.

כשראיתי את שומר הטבעות של הקרמיקאית יעל בר כשר, המוכרת בשם יעל קיפודים, חשתי צורך עז לספר עליו לכל הנשים והכלות הרבות הפוקדות את הבלוג. התאהבתי בכלי הענוג והיפה הזה ממבט ראשון. במבט השני, כוחו הסמלי והשמושי הפכו אותו ליפה עוד יותר בעיני.

שומר הטבעות, כשמו כן הוא

שומר הטבעות הוא מתנה נפלאה ומכבדת לנשים נשואות בכל גיל, ולכלות- בפרט. זו מתנה נפלאה מהאהוב ביום הנישואין, מתנה סופר אישית מחברה טובה, מאמא או מהחותנת, מהאחות או הגיסה. בקיצור, מתנה מושלמת.

סטודיו מזמינים השתחרר לאויר העולם מתוך האמונה והאמירה שאפשר וחשוב לעשות ארוע בנימה אישית. כזה שיתן ביטוי לקול שלכם בארוע. הסטודיו פונה לאותם אנשים שמחפשים את הצד האישי בארוע שלהם, שמחפשים לציין את הארוע קצת אחר, במובן של "שלהם", ולא דווקא ממקום של "ככה עושים". הקו הזה עבר כחוט השני בעיצוב ההזמנות, דרך כל הפוסטים שכתבתי בבלוג (כמו בפוסט על טיפים לארוע אישי, בפוסטים של סיפורי כלות ובכל הפוסטים על השראה והדרכות DIY) וכמובן, דרך הטיפול בלקוחות.
מרגע שמיטל מנדוניה הזמינה אותי ליריד כלות במתחם שבגבעת חיים אחוד, נכנסתי לגל של שמחת עבודה שכלל ימי עבודה אינטנסיביים ולילות נטולי שינה של עיצוב ופיתוח מוצרים חדשים. שלל הרעיונות שטיילו לי בחודשים האחרונים בראש הפכו להיות תרשימים במחברת ומשם לאפיון, עיצוב, יצירה של אב טיפוס ואחר כך הורדה לפס יצור. המחשבה שמלווה אותי לכל אורך הפיתוח היא איך לעשות לכן, הכלות והאמהות שאוהבות את הטאץ' האישי, את המראה הרך והחם, איך לעשות לכן את החיים קלים, יפים ונוחים יותר. איך לשמור על קו מעודן ומוקפד בלי למתוח את עצמנו עד הקצה בתכנון, עיצוב, קניית חומרים ועבודה ימים כלילות על הפריטים בחתונה שלכם.
אז, קבלו את המוצרים החדשים. מקווה שתתאהבו בהם כמוני :)

מספרי שולחן
המוצר הראשון הוא מספרי שולחן, להם ספרות יפיפיות "רקומות" בסגנון וינטאג', שעושים את מרכז השולחן להרבה, הרבה יותר יפה. המספרים בגודל 10 על 15 ס"מ ומתאימים למשל לשילוב מסגרת הקלאסית והמהממות של איקאה.

מספרי שולחן במסגרת איקאה

לקראת הוולנטיינס הייתי פשוט חייבת להכין לכם פרינטבל חינמי חדש. פָּלֶטַת הצבעים האופיינית לחשה לי בואי בואי... אז נענתי בעיצוב כמה לבבות משלי. התייחסתי לוולנטיינס כשעשוע עיצובי ומה שיצא זה סדרת פרינטבלס חינמיים לגמרי של מארזים מדליקים למתוקים.

מארז מתוק להדפסה חינם

אל דאגה, לא נהיה לנו בלוג בישול כאן, אחרי הכל אנחנו בענין הזמנות כאן אבל המתכון הבא כל כך באווירת חג האילנות ואני כל כך אוהבת מתנות אישיות עשויות ביד שהייתי חייבת להניח אותו כאן ועכשיו.

המתכון הזה באדיבות עמרי שלי, שהמציא אותו ערב יציאה לטיול אופנים בנים בנגב. לא שהייתה התנגדות לקבל בנות, פשוט לא היו מתנדבות בקהל. הוא הגיע ערב הטיול מהעבודה, רכוב על אופניו, נחוש בדעתו להכין חטיף אנרגיה לטיול מחר. הנוער בן החמש וחצי גויס, עזר, גילען, טחן, לש וגלגל. מבחינתם המדד היחידי להצלחת הטיול הוא האם החברים אהבו את החטיף והאם הוא התחסל. אז כן, הוא מאוד התחסל. למעשה מזל שחולק לשתי קופסאות אחרת היה מתחסל כבר ביום הראשון. מאז אותו טיול בנגב, יום ראשון סינגל מקיף ערד ויום שני הירידות אל ים המלח, החטיף מוכר בביתנו בתור ה"חטיף אופנים".

חטיף אופנים

בהמשך למדריך המלא לעציצים כמתנות שעלה לפני ימים אחדים, ליאור ואסף המקסימים (שהיה לי העונג להכין להם את ההזמנות לחתונתם והתחתנו בחתונת צהרי שישי בסתיו), כתבו לי על חוויות ההכנה והחלוקה של עציצי מתנה לאורחים. ליאור מספרת שהאורחים ממש התלהבו מהעציץ. "האורחים מתקשרים  לספר חודש וחודשיים אחרי החתונה שהם שתלו את האמנון ותמר באדניות והם ממשיכים לפרוח. וזה כיף גדול :-)"

עציצי ה DIY של ליאור ואסף