בואו נתמקד רגע במשמעות של להיות בת מצווה. משפחות שונות מייחסות משמעויות שונות לאירוע הזה. אצלנו, משפחה חילונית לכל דבר, הרעיון של הפיכה ל"בת מצווה"- זאת אומרת שמגיל 12 הבת מחוייבת בכל מצוות התורה שמחוייבות בהן נשים- זר לנו לחלוטין. לא משנה איך נהפוך את המסר וננסה להדביק אותו, גם סמלית- זה לא ממש שלנו. אני חושבת שבמרבית המשפחות "כמונו", החובות צומחים עם הילדים, גדלים איתם. ואיך אני שונאת את המילה "חובות". בתור נערה, אם היו מתנסחים איתי ככה ישר הייתי קופצת. וכאילו שאין סיבות לקפוץ. "אחריות" או "שותפות". קצת פחות מצלצל כמו סכנה (: 

אשה חכמה ויקרה אחת אמרה לי פעם שלמרות שלפעמים נראה שמסלול החיים שלנו נראה לנו לא קונסיסטנטי ולא קוהרנטי, בנקודות  מסויימות אנחנו יכולים לראות איך שלל החוויות שצברנו היו בדיוק במקום. כמה הן נחוצות בכדי שנעשה את מה שאנחנו עושים הכי טוב והכי מדויק שאפשר. בדיוק מאותה נקודה אני מסתכלת היום לאחור ומבינה כמה היא צדקה. לכאורה נגעתי בעולמות בלתי קשורים, אבל איזה מזל שהם היו שם. וכמה הם בדיוק במקום. ניהלתי צוותים של פיתוח תוכן דיגיטלי, ותמיד הייתה לי נטיה חזקה גם לתוכן וגם לאסתטיקה. בחרתי תמיד את המוכשרות שבתסריטאיות לפרויקטים שלי (גליה? נוגה? אתן שם?), את הארטדיירקטור הכי הכי (יפתח הקוסם, אתה שם?) ואת האנימטורים הכי משובחים. ואהבתי. אהבתי באמת את מה שעשיתי ואהבתי לעשות המון דברים תוך כדי. אהבתי לצלם, לגעת בחומרים, לנסות מיליון סוגים של עשיה יצירתית, לעבוד עם הידיים, ליצור.