אם יש לכם תבנית קיש נמוכה ומסולסלת, זה הזמן לשלוף אותה מהארון. לקיש הזה היא נולדה.
קיש נפלא, עשיר בטעמים ומשביע, שמתאים להיות מנה מרכזית בארוחה טבעונית, לצידו סלט רענן.
הבסיס לקיש הוא בצק פריך משובח המוכר לכם מהמתכון לקרק'ס כאן בבלוג (אם לא הכנתם עדיין אז קדימה), והמלית- תערובת ירקות עשירה בטעמים ומשובחת, שנזהרתי שלא לחסל אותה בכף פשוט כמו שהיא. התערובת כזו טעימה שיכולה לעמוד כמנה בפני עצמה על מצע של אורז מעורב באורז בר, מצע של בורגול או קינואה. 

~ פוסט קצת פילוסופי ואחריו מתכון לגזור ולשמור, למשלוח המנות ובכלל ~
בהמשך לפוסט על מה זה בית רוצה לשתף אתכם בהרהורים על גבולות הבית והמשפחה. כי כמו שחשוב שנשאל את עצמנו מהי משפחה ומהו בית עבורנו ואיזה בית נרצה למשפחה שלנו, חשוב גם שנשאל את עצמנו באילו מצבים, אם בכלל נכריז שתפקידנו כהורים הסתיים. האם יש גבולות להכָלה ולקבלה שלנו את ילדינו ואם כן, מה הם.
אחד מספרי הילדים האהובים עלי הוא הספר אמא, את אוהבת אותי? מאת ברברה מרגיוסי אותו תרגמה לעברית לאה נאור. זה ספר שהיה באופנה בביתנו כשמספר 2 הייתה ילדה קטנה. היינו מקריאים לה שעות, וגם את הספר הזה, המון.
בפרק ב' של חייו, הספר עבר למדף הספרים של 3 ו 4 שלי ונקרא עוד מספר פעמים בלתי מבוטל עד שנהיה מהוּהַ ממש. זהו גם הספר הראשון שמספר 4, שהיא סוג של תולעת ספרים קטנה, הקריאה לי לגמרי מהתחלה ועד הסוף. זה היה אחד הרגעים המרגשים שלי כאמא ומאז אני אוהבת את הספר הזה אפילו יותר. חוץ מזה, הוא פשוט ספר חכם.

זהו סיפור באווירה אסקימוסית, מאויר צבעוני, עדין ומקסים, ובו ילדה קטנה החיה בערבות השלג של אלסקה בודקת את גבולות אהבת אמהּ. הוא נפתח בשאלת השאלות- אמא את אוהבת אותי?

ממש לא מזמן נשאלתי מה זה בית בשבילי. תכלס זו שאלה חשובה ששווה לכל אחד לנסות לענות עליה. דווקא לנסות לפרק ולהרכיב מחדש את המילים המובנות מאליו השגורות בפינו משחר ילדותנו. מה זה בית בשבילךְ, מה זו משפחה בשבילךָ.

לילה אחד, חצות וחמישה, הבית במוֹד לילי שקט והשאלה הזו דרשה התייחסות. הכלב בנאדם משוכנע ששולחן העבודה שלי היא המלונה שלו, לפחות כל עוד אני על המקלדת והעכבר. יש ביננו הסכם שבשתיקה- אני שומרת לו על שלמות החוטם בכל פעם שאני מקרבת את הכסא אל השולחן, והוא- מעניק לי בטוב ליבו הדוֹם פרוותי ונעים. כך אנחנו בסמביוזה מושלמת. הוא עושה לי נעים בכפות הרגליים ואני מחממת לו את הצלעות.

אז השאלה דרשה תשובה. יכולתי לעשות רשימת מכולת אינסופית אך במקום זה לקחתי מחברת, עפרונות צבעוניים, ספר ישן בכתב שכנראה לא אדע לקרוא לעולם, עט שחור ומדבקות, ולא עזבתי את המחברת עד שלא נותרה פיסת נייר ערומה בדף. היה מהנה.