כבר אז, מזמן מזמן אחור אחור, בתחילת היותנו זוג, הבישול תפס נוכחות בחיינו. ליקטנו מתכונים אחד לאחד לערמה. אחר כך בניתי קופסא מקרטון ביצוע, ברוחב כרטיסיה ובעומק של מאתיים לפחות, חזית נמוכה וגב גבוה ועטפתי בטפט. יצרתי מחיצות בעזרת אותיות לֶטְרָסֵט, ראשונות, עיקריות אחרונות ושונות ובהדרגה תייקתי, הדבקתי ורשמתי מתכונים שהוכרזו כראויים. אינספק שהיום הייתי עושה את הקופסא סקראפית ומהממת, אלמלא הייתי מגיעה למסקנה ששיטת התיוק של מתכונים על נייר לגמרי פשטה את הרגל. בנתיים פיתחתי לי שיטות ידידותיות ומדליקות הרבה יותר בשירות הטכנולוגיה. אם תבקשו אספר עליהן בפוסט נפרד.
באותה קופסת מתכונים ישָנה ישנם מתכונים שהכנתי פעם או פעמיים ויש כאלה שהכנתי עשרות פעמים. חלק מהמתכונים, אהובים ככל שהיו ננטשו במעבר לטבעונות, חלק טובענו, וחלקם ממשיכים להוכיח את עצמם ולהיות נוכחים בחיינו עד היום. תה מנחם במלעיל, כמו מנחם הורביץ הוא אחד מהם. ברגע שהערבים מתקצרים ומתחיל להיות קריר, תה מנחם נכנס לפעולה, ומופיע כמעט ערב ערב בבית שלנו, מנחם נשמות חורפיות שמחכות כל השנה רק לו. תערובת התיבול ההודית בתוספת פיסת תפוז וחלב (שקדים או סויה וניל) פשוט מחיה נפשות.

תערובת צ'אי מסאלה ביתית בעיטוף אישי

מיד אגלה לכם את המתכון לצ'אי מסאלה שלנו. לצד המתכון הכנתי לכם גם תוויות מקסימות, פרינטבלס, כך שתוכלו לארוז את התערובת המשובחת יפה יפה ולהעניק כמתנה של תשומת לב למי שמגיע לו או מי שאתם מגיעים אליו, למשל להדלקת נרות של חנוכה. 

מדפי ספרי הילדים אצלנו דינאמיים לגמרי, צומחים עם הילדים. אחת לכמה חודשים אנחנו עוברים על כל הספרים ומחליטים יחד מה נשאר ומה יוצא, ופלא פלאים, תמיד המדפים הללו הם נשארים מפוצצים. לפחות פעם אחת ביום הילדים ניגשים לבחור ספרים, ובדיוק כפי שבמדפי הבגדים משיכה של בגד מתוך הערמה גורמת להתמוטטות רבתי (תזכירו לי באיזה גיל הם לומדים את המיומנות הזו של להוציא חולצה מאמצע הערמה בלי למוטט את כל מה שמעל...?), כך גם במדפי הספרים- ספר אחד נשלף ובעקבותיו כל היתר קורסים.

במסגרת השיפוץ שעשינו בבית יצא לי לשוטט בחנויות של חומרי בניה, לגעת בשקי מלט, גבס, צבע לעץ ולמתכת, מברשות, בירזולים למינהם, ולפנטז מה לעשות איתם. כשהפועלים סיימו את מלאכתם וסופסוף פורקו הפיגומים והחצר נוקתה, תפס אותי גל של התלהבות, צורך פנימי להשקיע בכלמיני פריטים קטנים, פינות בחצר ובבית, לתת את הטאצ' שלי, כפי שהפכתי את מגירת הדפוס הישנה לשכונת סקולנטים.
יש כזה דבר קינון בלי שבאים צאצאים חדשים? שואלת כי תכל'ס הקן שלנו די מלא. כנראה כנראה שגם משפחה און גוינג זקוקה מפעם לפעם לחידוש הקן. פתחתי רשימת DIY ארוכה ומדלקיה ובה מידות, חומרים שיש לקנות וכוונות לביצוע. מרבית הפרויקטים הסתיימו, אחרים עוד יבוצעו, ואני מבטיחה לעשות מאמץ לספר לכם על הישומים, כאן בבלוג אהובי.
אם נחזור רגע לחנות חומרי הבניין, בעודי משוטטת שם, ממתינה שיעמיסו לי בבגאג' מֶדה מתפלסת ושני גלונים של צבע לדֶק, נפלו עיני על משטח של לבנים פשוטות, אבני מדרכה, מה שנקרא אבן משתלבת. בו ברגע נדלקה נורית וצלצל פעמון.

אז, הכירו את טליה! טלית הפלאים, שומרת הספרים שלנו. היא נראית קטנה ועדינה, אבל היא כל כך חזקה שכשהיא בסביבה אף ספר לא יפול על צידו! איך בוראים מתוקה שכזו? מיד אסביר.

bookend- תומך ספרים בעשר אצבעות

ימים של אחרי שיפוץ הבית, ערבוביה של פרויקטים ברשימות, כאלה מעצבנים כמו איטום אדנית וביטון ניקוז לצד חידוש גופי תאורה, הכנת מספר חדש לבית, שיפוץ שולחן הברזל והכסאות שכבר שנתיים עומדים ללא מושבים וממתינים שמישהו יתייחס אליהם (אתייחס, אתייחס). את המעצבנים לוקח על עצמו בד"כ עמרי שלי, והנחמדים יותר מרפרפים סביבי כמו עדת פרפרים עליזה, ואני נהנית להפוך ולחשוב עליהם מכל מיני כיוונים, מחפשת פיצוח, קצה חוט לעוד DIY קטן ומשמח לבב אנוש.

את מגירת הדפוס שלי רכשתי לפני מספר שנים. תליתי אותה בחלל די מרכזי בתוך הבית והיא אכלסה כלמיני חיות קטנות ומנייטוריות אך איך לומר, אף פעם לא חשתי שקיבלה את המקום הראוי לה. שהיא, ככה ממש ממשת את הפוטנציאל שלה, כמאמר מחנכותי כמעט לכל אורך שנותי בביה"ס. ואז נתקלתי בתמונה אחת קטנה ומשגעת, שבה נראה סקולנט זעיר שתול בתוך אצבעון. פיצי כזה, של תפירה. התמונה הזו הציתה לי את הדמיון ואת הדרייב היצירתי גם יחד, הלכתי והתאהבתי ברעיון וככל שממישתי אותו אני אוהבת אותו יותר ויותר- החלטתי להקים משתלה קטנה, בית גידול זעיר, אוסף של סקולנטים פצפונים בתוך מגירת הדפוס השינה.

מאז ותמיד אהבתי סקולנטים, אותם צמחים בשרניים שרואים במגוון צורות וצבעים. יש אפורים, יש סגולים, יש ירוקים עזים ויש אדומים או צהבהבים. יש כאלה שדומים לאננס קטן, לכוכבים, לקוביות, למחרוזת, לעץ זעיר, לכרוב סגול או לבן. יש שעירים, יש פרוותיים ויש חלקים למשעי. את הקוצניים אני הכי פחות אוהבת.

סקולנטים קטנים ממתינים לשתילה

סופשנה, זמן להודות. לא תמיד ולא בכל מצב, אך האמת שהתברכנו, באמת. וכשאני מתברכת ככה, כוח פנימי דורש להכיר תודה. ואם לא אתייחס אליו הוא עלול להיות מתוסכל ומאוכזב מעצמו. אז מכינה מתנות, וממלאה בטוב ובהכרת תודה, וכותבת מכתבים ואורזת יפה, הילדים כמובן מאושרים לתת ומעניקים את המתנות באהבה גדולה ובהמון התרגשות וכוונות.
רכשתי צנצנות זכוכית יפות וכלמיני כלי כתיבה משמחים, טושים ועפרונות צבעוניים והכנתי את הגרנולה הביתית המשובחת שלנו עם המון צ'ופרים בפנוכו. מילאתי את צנצנות הזכוכית אחרי ששדרגתי אותן וקיבלו טאצ' וינטג'י של מליון דולר, וישמחו כל בית או בעלת בית לאחסון, על מדף במטבח, על שולחן העבודה לצד האמבטיה וכולי. אפשר להגיש צנצנות מטופלות שכאלה בעוגיות תוצרת בית, למשל כאלה, או חטיפי אנרגיה, קרקרים, סבונים ביתיים ופצצות אמבטיה ועוד...
איך עושים? מיד אסביר, תכל'ס, קלי קלות!

צנצנות מטופלות

לקראת חג שבועות, אחד האהובים עלי, שמחה לשתף ברעיון למתנה Do it yourself, מה שנקרא DIY, מהיר הכנה ומדליק- צרור של צמחי תבלין ותה בתוספת תגיות וינטאג' כפריות.
צמחי תבלין ותה הם ללא ספק אחת המתנות הקלאסיות והמשמחות שיש. הם גם כל כך אסתטטיים, גם ריחניים וגם סופר שימושיים, מה שמסביר מדוע הם כל כך נפוצים בתור מתנה לאורחים בארועים. מקסים להגיש עציצי תבלין כמתנה למארחים וספיציפית בחג שבועות, בהיותו חג של תודה והכרה בשפע המגיע מהאדמה.

צמחי התבלין הקלאסיים כמו הרוזמרין, המרווה, הלבנדר והעירית, הם חלק טבעי מהגינון הארץ ישראלי. שתילי התבלין ישגשגו באדמת גינה טובה בעלת השקיה סדירה, אך יסתדרו מצויין בעציץ או באדנית, במרפסת או בגינה, במקום מואר. במקרה שבו השתילים מיועדים לשתילה במיכל ולא בקרקע, יפה לשתול אותם בתוך כלי חרס מחמרה אדומה, בתוספת הלייבלים- תוויות השם.
לצד התוויות הוינטג'יות העשויות בעבודת יד, המתנה תהפוך להיות עוד יותר אישית ומושקעת, שכן בבת אחת עלינו בהררכיה מלא רק "בעצמי קניתי" לגם "בעצמי הכינותי".

את העציצים הגשתי כמתנה למארחים, בעלי גינת תבלינים ותיקה שהייתה זקוקה לריענון לקראת האביב. הילדים ואני קפצנו למשתלה, ובזמן ש(שוב)הרחתי לבנדר עד מלוא הריאות הם קיבצו בהתלהבות אל תוך ארגז קרטון כל תבלין שקרץ להם- אורגנו, מרווה, זעתר, רוזמרין, לבנדר, עירית, נענע, מליסה, לואיזה, נענת אננס, שמיר, קורנית פטרוזיליה וכוסברה. כשהיינו כבר אמורים לצאת לארוח, הרגשתי שמשהו ממש חסר, איזה מין... טאצ' אישי שיעשה פה איזשהו הבדל. בזכות זמינות החומרים שהיו לי בבית, מדבקות הסקראבל השימושיות כל כך, מקלות הארטיק הפשוטים והזולים ווושי טייפ דמוי חותמות וינטאג', לא עברו עשרים דקות והיו לי ביד 12 תוויות מקסימות מוכנות.

תגיות שם לשתילי תבלין

חטיף מהיר שהפך להיות בן בית אצלנו, הלך וקיבל פופולריות כשהפכנו להיות טבעונים, ואחר כך כשהבכור התברר כרגיש לגלוטן, ועוד יותר כשנכנס לקד"צ שממלא את יומו מבוקר עד ערב פלוס פלוס, וזקוק לאנרגיות באמצע היום. המתכון מסתובב ברשת, וניתן להתאמה וגיוון לפי טעמכם. חברתי תמר ליבס סיפרה לי שאמה הייתה לוקחת את החטיף לכיוון של מי ורדים וקוקוס, חותכת למעויינים לשמחת הילדים בבית.

חטיף אנרגיה של פצפוצי אורז, טחינה, שומשום וסילאן

רבות כבר סיפרתי כאן בבלוג על הסבתא מהמושב, זו מהתפוזים, פרחי הגרברה ומהאוכל העירקי בסירי האמייל, זו שלימדה אותי מלאכות חשובות כמו לרקום עלי כותרת של ורדים בתך מתחלף ולברור את האורז לפני הבישול. אל תצחקו, גם היום, שנת 2015 כמעט שברתי שן מאבן שהתחבאה בקטניות, כך שנראה שזו מלאכה שרצוי לשמר ואף להעביר הלאה. הייתה עוד סבתא שזכרונה לברכה. הסבתא הרצינית, שגרה בדירה ברמת גן, קומה ראשונה על עמודים. אף משחק לא היה שם בדירה אבל היו קוביות סוכר, גדיל ארוך ארוך של וילון מהתקרה ועד הרצפה, שהיה אפשר להעיף רחוק והוא היה חוזר אליך כבומרנג, שעות שהוא היה חוזר כבומרנג. והיה חוט פלסטיק סגול להשחלה וכמה חרוזי פלסטיק צבעוניים עגולים וענקיים שאפשר לסדר מהמון וריאציות, והיה גם אוכל ביתי שכנתוזי וגם עוגיות קיכעלך. כמעט תמיד היו לסבתא בקופסת הפח הישנה עוגיות קיכלעך עם קינמון וגבישים של סוכר למעלה.

בכל פעם שאני מצליחה לשחזר במטבח שלנו מתכון ילדות אני מתמלאת תחושת הישג וניצחון. כשהמתכון טבעוני ומתאים לתפיסת עולמי היום- התחושה נפלאה כיפליים. פעם היו עושים קיכלעך עם המון המון ביצים. היום גיליתי שממש אין צורך בכל הביצים האלה. אפילו לא באחת
בפוסט הארוך שגרף מליון מחמאות על דברים שעושים מלבנדר היו המון מתכונים אבל אף מתכון מתוק, אז הנה אני מחזירה חובות וחוזרת אליכם עם עוגיות "פשוטות", ביתיות, סבתיות במובן הנוסטלגי של המילה, ומעולות, עם טוויסט קטן, נגיעות של לבנדר.

עוגיות לבנדר

אומרים שהאביב מביא אהבה, ולי יש אהבה חדשה וסוחפת- לבנדר! כן, אהבה. אולי בעצם זה שגעון. השבוע גיליתי את הצמח המדהים הזה עם הריח המושלם ובעל מליון ואחד שימושים מועילים, ואם הוא כזה טוב וכל כך יפה, הוא באמת ראוי לכך שתכירו אותו, באמת ששווה לפנות לו קצת מקום בחיינו. תאמינו לי שרק טוב יצא מזה.

ההתלהבות העצומה בקרב חברי לפייסלנד מן השלבים השונים בהם שיתפתי לאורך הכנת ליל הסדר לגמרי הפתיעה אותי. אפשר לומר שממש רגשה אותי. במיוחד נגע לליבי השיח שנוצר בקרב חברי לקבוצה המצויינת בישול טבעוני. היו אינסוף תגובות והמון המון מחמאות על סידור השולחן ועל הפקת סדר טבעוני מלא. נשאלתי רבות על הרכב התפריט, על העיצוב ועל ההתארגנות לקראת. הבטחתי לפרט, אז הנה אני כאן בפוסט אפטר פארטי. מוזמנים :)

שולחן הסדר שלנו במבט מלמטה

האביב כבר כאן, בריח הנפלא באויר, בגינה שמתעוררת.
פצצות הזרעים שהכנו בט"ו בשבט נסדקו בעקבות הגשמים ונפתחו, והזרעים הקטנים החלו לפרוץ מתוכם.

צד אחד נבט קטן, שטומן בחובו את האביב וצד שני שורש.

את חמאת הבוטנים גיליתי לראשונה בטיול של אחרי הצבא. עמרי שלי ואני יצאנו עם תרמילי ענק למסע בחלקיה הצפוניים והמושלגים של נורווגיה, כל הציוד כולל אוכל על הגב. בערב ובאור מוחלט סיגלנו טקס קבוע- שלפנו את האוהל, ופרשנו את שקי השינה על השלג. מהפרוספקט שקיבלנו ברכבת הייתי מכינה קערות נייר לתוכן חתכנו סלט ממלפפוני הענק המקובלים שם, ולקינוח היינו זוללים בכפית את הבוטנים שהפכו להיות ממרח טחון היטב אחרי ששהו בתחתי התרמיל יום שלם. מאז משוגעת על חמאת בוטנים ואם היא עטופה בשוקולד, בכלל...
קבלו מתכון לעוגיות נפלאות, אמריקאיות משהו בטעמן, בקטע טוב. מדובר בבצק שוקולד נפלא הממולא בתערובת של חמאת בוטנים. העוגיות הללו נשמרות היטב ומצוינות למשלוחי מנות בהיותן יבשות ולא דביקות כלל.

עוגיות אליליות לחובבי השילוב שוקולד ובוטנים

בהמשך לפוסט על משלוחי המנות DIY נשאלתי במה למלא את משלוחי המנות, שיהיה יבש אך משובח, מתוק אך לא דביקות הנה לפניכם עוגיות משגעות, בריאות ופריכות שמכינים בדקות. בבסיס העוגיות שיבולת שועל, ובכדי לקבל את המרקם האידיאלי נשתמש בתערובת של שיבולת שועל גסה ודקה, זו המהירה, ממנה מכינים דייסות "קוואקר". קבלו טיפ- טחינה של דקות ספורות של שיבולת השועל הגסה במעבד מזון תתן לכם את השיבולת שועל הדקה. זה לגמרי אותו החומר, רק במצב מעט שונה.   

עוגיות תחרה דקיקות נפלאות

שיגעון הפורים הולך ועולה אצלי, והוא מופנה ברובו להכנת תחפושות לילדי. השנה הבכור טרוד בקורס קדם צבאי ופורים נראה לו מין משהו של בצפר. למספר 2 אין עדיין מושג למה מתחפשת, אמא נסתדר כבר, משמע אחליט שני לילות לפני על תחפושת מהממת ואני יודעת שאת לא תנטשי אותי. מספרים שלוש וארבע בחרו תחפושות ממש נחמדות להכנה והאמת שכבר מתחשק לצלול לפרויקט.
התחפושת הראשונה שתפרתי הייתה גזר אותה תפרתי לעצמי כשהייתי בת 16, ומאז אני עדיין תופרת באותה זינגר ישנה, שנשלפת לעבודה מואצת מידי חודש אדר.
את משלוחי המנות של ילדי אני נוהגת להתאים לנושא התחפושת, לפחות שיהיו באותה צבעוניות ואוירה. כך המשלוח לא נראה תלוש כשהם צועדים בגאון למוסדות ואמא רצה אחריהם עם מצלמה ביד.
הפעם אראה כיצד להכין משלוחי מנות מהממים מקופסאות שימורים. כן, מהחומר הקר והמשעמם הזה שלרוב מסיים את חייו בפח שניה אחרי שרוקנו את תוכנו, כי הוא נראה כל כך חסר מעוף. תתפלאו- אפשר ליצור מקופסאות שימורים דברים נפלאים!

שמתי למטרה לשוות לקופסאות את הצבעוניות, התוכן, החומרים והשמחה הפורימית. בנוסף, יצרתי מארזים רב פעמיים, כאלו שכיף לשמור ויהיו יפים לאורך כל השנה. הם יוכלו בכיף לשמש אחסון לכלי כתיבה, מברשות איפור ומכחולים נקיים, צעצועים קטנטים וכולי, כי אם כבר משקיעים ובאהבה, אז פליז לא חד פעמי. בואו נצלול לעשיה ונכין משלוחי מנות משלושה טיפוסים- כובע קוסמים שארנב מבצבץ מתוכו, משלוח מנות אידיאני ומשלוח נסיכתי.

נוצות לֶבֶד בדרך למשלוח מנות אינדיאני

ט"ו בשבט, חג השקדיות עורר בי חשק לצרף שמרים ושקדים- שילוב אדיר ואהוב. שילבתי בין בצק השמרים המתוק שאני מאוד אוהבת ובין קרם שקדים שרקחתי כאן.
יום שלישי, יום עמוס במיוחד, בין טיפול בלקוחות להכנה לדפוס מעמידה את הבצק להתפחה. מרדדת את הבצק, מורחת את המילוי. מלפפת צמות. הפעם המערכת החינוכית מתחשב בנו ושלושת מפגשי ההורים של שלושה ילדים מתוך הארבעה מתקיימים ברצף ובתאום מופתי. חוזרת, אופה, מכבה את התנור. משאירה בית ריחני ופתק, שיהנו מהעוגות וישאירו אחת לצילומים. יוצאת לפרלמנט של יונית צוק, כמעט מגיעה ליעד מקבלת ווטסאפים מלאים בקישוטים אממממאאא העוגה טעימה ומלא לבבות בכל צבעי הקשת. הווטסאפ הזה בנוי בול לילדי כיתה א' שלומדים לכתוב אני אומרת לכם. חוזרת ברבע לאחת עשרה בלילה, רוויה בתחושת סיפוק ומלאי חדש של כלים ורעיונות. הם באמת התקדמו יפה עם הצמות ואפילו השאירו אחת לתיעוד. ילדים טובים.  

צמת שמרים במילוי שקדים. איור חלק עץ השקד מויקיפדיה

פעם, כשהיינו ילדים, לפני כמאה שנה לפחות, עיקר ט"ו בשבט היה עניין הנטיעות. היום המושג הזה נראה תלוש ולא רלוונטי בעליל. לא רק שנטיעות חדשות כמעט אין, שטחים שלמים של יערות טבעיים ופרדסים הולכים ונעלמים לטובת שכונות מגורים חדשות ומבני תעשיה. במקביל הפך ט"ו בשבט מחג הנטיעות לחג שמירת הטבע. ואני שבחרתי לגור סמוך לשדה בר, מתחברת בכל ליבי לתכני החג הזה. קצת מהזמן הפנוי הנדיר בחיים העמוסים האלה אני מקדישה ליציאה לשדה. יוצאת עם מי שמצטרף, הילדים, הכלב, מי שבא, מסתכלים רחוק ורחב, בודקים מה חדש בטבע, שוהים בתוכו. מעריכה את הירוק ירוק הזה שמאפשר לנו לנשום, ומודה יום יום על שהתאפשר לי להתרחק מעט מהצפיפות האורבנית ולאפשר לילדי מרחב. מתפללת בליבי שישארו איים ירוקים טבעיים בין ובתוך הערים. שישאר לנו מרחב לנשימה.

חשבתי איך אוכל אני לתרום את תרומתי הצנועה לחג שמירת הטבע, ולצ'פר אתכם, הקוראים החרוצים שאוהבים לעשות דברים יפים לבד, והיום אגיש לכם רעיון שיאפשר גם לכם להעיר מתנומתן נקודות קטנות, עזובות וחומות, בחצר שלכם, באדנית, באי תנועה בפינת הרחוב, בשטח העזוב בחצר בית הספר או הגן. אספר לכם כאן על רעיון גאוני ממש, מוכר ומקובל בארהב ובמקומות אחרים בעולם שהגיע הזמן שיהיה מוכר גם ליצבור הישראלי- פצצות זרעים. אלו מין קובבות קטנות המכילות בתוכן פוטנציאל מדהים ליופי- קפסולת חיים, זרעים קטנים ומופלאים שבתוספת גשם וקרני שמש חורפיות ינבטו, ישתרשו יפרחו ויעשו שמחה בלב. אחרי שנלמד איך להכין את הקובבות אלמד אתכם איך לארוז אותן יפה למתנה. שי קטן ואסתטי שאפשר להגיש בחג, וכמתנה לאורחים בחתונות וארועים אחרים.

חוץ מזה הכנתי לכם תוויות פרינטבלס חינמיות נפלאות למתנות בחג, אז שווה להגיע לסוף הפוסט.

פצצות זרעים המוגשות כאריזת מתנה

לפני זמן קצר היה לי העונג להשתתף בערב מרתק של "הפרלמנט", קורס נפלא של חברתי יונית צוק הידועה בשמה הבלוגריסטית ומיועד לבלוגרים ולמי שחשקה נפשו בבלוג משלו. במסגרת המשימה "ספרו 3 דברים שלא יודעים עליכם" סיפרתי שאני ממש ממש מתרגשת מלשוטט בחנות חומר בניה, וזו אמת לאמיתה. תחושת העונג שלי בביקור בחנויות מהסוג הזה לא נופלת מהכיף שבביקור בחנויות בגדים או יצירה. רשתות מתכת ורשתות פלסטיק מרגשות אותי. אוהבת קאטרים וחלקי אינסטלציה. אני מלטפת ברגים ואומים ומעריצה את הדוּד הענק שמערבב את הצבעים, שלא נדבר על מניפות הצבעים המהממות שתמיד פרוסות לצידו. מטרת הביקור שלי בחנות חומרי הבניה הפעם היתה למצוא חומרים מעניינים לחנוכית DIY. יצאתי עם קילו גבס לבניה של טמבור ועוד כמה גודיז. כעבור יומיים חזרתי לחנות, כי זללתי את כל הגבס וחפצתי בקילו נוסף. התחנה הבאה הייתה חנות מוצרי אפייה, אחריה ביקרתי בנות כזו של הכל בדולר, וחנות כזו של כלים של חד פעמיים מה שהניב כמה פרויקטים שונים ומדליקים.
הראשון שבינהם, חנוכית פטיפורים DIY, לפניכם.

חנוכית פטיפורים

אחד הדברים המרתקים באומנות, זה לחזות בפלא הזה שבו אנשים שונים ניגשים לאותו פרויקט, לאותה משימה ויוצרים תוצרים שונים לגמרי. בתחום הסקראפ הכל כך אהוב עלי המינוח המקובל הוא "פרשנות", וממש כמו פרשנות של כתבי קודש, המעצבת עושה פיענוח עיצובי, פירוש וביאור מתוך נקודת המבט שלה. הפרשנות האישית שלנו נובעת מהראש- איך אנחנו תופסות דברים, מהידיים- איך אנחנו נוגעות בדברים, ומהמשאבים החומריים- אותם חומרים שיש לרשותינו לביצוע הפרויקט.
למתעניינות בתחום הסקראפ ממליצה לכן להתנסות מפעם לפעם באתגר. אתגר זו למעשה משימה, פרויקט מוגדר, בעל הנחיות הדוקות יותר או פחות. ההנחיה יכולה להיות לעשות שימוש בפלטת צבעים ספיציפית (למשל: רק לבן אדום וקראפט), שימוש במבנה ספציפי (למשל: 3 תמונות זו לצד זו, כותרת עליונה, ומקבץ קישוטים משמאל), או שימוש בחומרים ספיציפיים (למשל: שימוש בלפחות 12 כפתורים, או שימוש במסכות וכולי...).
מי שרכשה לוח שנה לעיצוב אישי, קיבלה בעצם פלטפורמה "נקיה" לעיצוב. חומר גלם. מה עושים איתו? בואו תצללו איתי לפרשנויות ולפתרונות העיצוביים של מקבץ מתוצרי הבנות.

דף בלוח השנה של אלינור

זמנים מתוחים לכולנו, אך אני שמחה לראות את הבנות המגיעות לסדנאות מוצאות נחמה בעשיה וביצירה. התגובות על סדנת רקמת איקסים על קנווסים היו נפלאות, ונשאלתי מתי יפתחו מועדים חדשים לסדנה זו. החלטתי, ככה ספונטנית לפתוח סדנא נוספת ממש בקרוב, יום שישי, ה 1/8, בין 10:00 ל 13:00 במסטיקים, רעננה.

בנתיים אספר קצת חוויות מהסדנאות האחרונות. הסדנת הראשונה הייתה סגורה לבנות הדרום, כחלק מהמייזם המקסים שמות את הדרום במרכז בו לקחתי חלק. בהובלת איריס פוגל בן חמו, יוצרות מהמרכז והצפון פתחו סדנאות יצירה נפלאות לילדי הדרום, בחינם. אחרות חוברות יחד לאיסוף וארגון מאות רבות של ערכות יצירה שוות, המשוגרות את הילדים המתגוררים בישובים בדרום הארץ ובעטף עזה בפרט.
גם אני נקראתי לדגל ופתחתי סדנת רקמת איקסים חינמית לבנות הדרום. מלבד הזעקה אחת שגנבה לנו עשר דקות שלמות של עשיה, רקמנו יחד ברגוע, תוך שיחה מרתקת עלינו, על חיות המחמד שלנו ועל חיים בעוטף עזה.

סדנת רקמת איקסים על קנווס לבנות הדרום

הכל התחיל בסוף שנת הלימודים האחרונה. זכיתי לללות את הבכור בסיום לימודיו בבי"ס נפלא, חלקת אלוהים קטנה ומטופחת, מלווה בתחושה כבדה של פרידה משמעותית מהמקום והאנשים, צוות מורים אהוב ונדיר. רצון חזק מילא אותי לומר תודה, להשאיר מזכרת, משהו אישי, לחמם את הלב. לתת פעם משהו אמיתי, שיש בו התמסרות של מחשבה ועשיה, משהו שהוא גם פיזי, ולא רק מילים שנשארות בזיכרון.
רגעים כאלה בחיים מלווים אותי בתחושה פיזית ממש של חוסר שקט יצירתי, של חיפוש, של מחשבה על מה ואיך. ברגע שיש פיצוח אני חשה את הדופק משנה קצב, הלב מחסיר פעימה. מתרגשת. מופתעת לרגע על ההתרגשות (מה את ילדה קטנה?) וכעבור רגע מברכת את עצמי על ההתרגשות. הרי אני ברת מזל. לשמחתי, הצלחתי לסחוף את כל קבוצת הילדים וההורים ולהכין מזכרות משמעותיות לשמונת אנשי הצוות, המופלאים שלנו.
הכנו, הורים וילדים יחד, מיני אלבום משגע לכל אחד מהשמונה, בתוכו כיסים, ומקומות מסתור. המיני נפתח כאקורדיון ומכיל 17 מקומות, כמספר ילדי השכבה. לכל ילד תמונה מייצגת, ומאחוריה כיס ובו מכתבים וצילומים מהילד ומההורים, זיכרונות ותודות משנים משותפות ומהרבה חוויות משותפות.
פתחנו שולחן ענק במרכז האומנות, הספוג השראה, בבית הספר, ובנינו את האלבומים מאפס. יצרנו כריכה קדמית ואחורית, ופנימית בה מקום להקדשה מכל הקבוצה.

מיני אלבומי אקורדיון, מתנות למורים, בתהליך התהוות.