אז חשקה נפשי בעוגת תפוזים. עשיתי חיפושים ונסיונות וננעלתי על העוגה הזו, שפשוט צריכה להשאר. לנצח נצחים. העוגה במקור של טל גלבוע, ואחרי שהכנתי אותה פעם אחת כלשונה, עשיתי עליה קצת שינויים ואחר כך התקדמנו היא ואני עוד שלב.

יוצאת עוגה נהדרת, יציבה, אוורירית, ולא דחוסה.
אתם יכולים להכין אותה בתבנית אינגליש קייק, בעטרות קאפקייקס או בתבניות קטנות אישיות. בכל וריאציה היא תהיה נפלאה, רק התאימו את זמן האפיה לגודל התבנית ואל תשכחו שתבניות קטנות זקוקות לפחות זמן אפיה. 

עוגת תפוזים נפלאה וטרייפל תפוז, קצפת ותותים- שניים במתכון אחד

כבר אז, מזמן מזמן אחור אחור, בתחילת היותנו זוג, הבישול תפס נוכחות בחיינו. ליקטנו מתכונים אחד לאחד לערמה. אחר כך בניתי קופסא מקרטון ביצוע, ברוחב כרטיסיה ובעומק של מאתיים לפחות, חזית נמוכה וגב גבוה ועטפתי בטפט. יצרתי מחיצות בעזרת אותיות לֶטְרָסֵט, ראשונות, עיקריות אחרונות ושונות ובהדרגה תייקתי, הדבקתי ורשמתי מתכונים שהוכרזו כראויים. אינספק שהיום הייתי עושה את הקופסא סקראפית ומהממת, אלמלא הייתי מגיעה למסקנה ששיטת התיוק של מתכונים על נייר לגמרי פשטה את הרגל. בנתיים פיתחתי לי שיטות ידידותיות ומדליקות הרבה יותר בשירות הטכנולוגיה. אם תבקשו אספר עליהן בפוסט נפרד.
באותה קופסת מתכונים ישָנה ישנם מתכונים שהכנתי פעם או פעמיים ויש כאלה שהכנתי עשרות פעמים. חלק מהמתכונים, אהובים ככל שהיו ננטשו במעבר לטבעונות, חלק טובענו, וחלקם ממשיכים להוכיח את עצמם ולהיות נוכחים בחיינו עד היום. תה מנחם במלעיל, כמו מנחם הורביץ הוא אחד מהם. ברגע שהערבים מתקצרים ומתחיל להיות קריר, תה מנחם נכנס לפעולה, ומופיע כמעט ערב ערב בבית שלנו, מנחם נשמות חורפיות שמחכות כל השנה רק לו. תערובת התיבול ההודית בתוספת פיסת תפוז וחלב (שקדים או סויה וניל) פשוט מחיה נפשות.

תערובת צ'אי מסאלה ביתית בעיטוף אישי

מיד אגלה לכם את המתכון לצ'אי מסאלה שלנו. לצד המתכון הכנתי לכם גם תוויות מקסימות, פרינטבלס, כך שתוכלו לארוז את התערובת המשובחת יפה יפה ולהעניק כמתנה של תשומת לב למי שמגיע לו או מי שאתם מגיעים אליו, למשל להדלקת נרות של חנוכה. 

אמא מה זה בא לי פאי תפוחים, אמרה לי הקטנה, רגע לפני ארוחת ערב, מרפקה רוכן על דף סודוקו שקיבלתה בתור שיעורי בית בחשבון ובידה השניה עפרון כהה חושים. פאי תפוחים....? אני מביטה לעברה, ובראשי מנסה לפענח על סמך הכרותי עם הקטנה על מה היא חולמת כשהיא אומרת פאי תפוחים ומאיפה הגיעה לה בדיוק עכשיו ההשראה לרעיון המפתיע הזה. במקביל סורקת במהירות את ספר המתכונים שבראש שלי, מנסה לאתר דברים שעשויים להחשב עבורה פאי תפוחים, תוך סינטזה עם לוחות הזמנים הדחוקים של סוף היום והחומרים הדרושים. בערוץ מקביל עוברת בעל פה את תכולתו הנוכחית של המזווה. אוקיי, אני אומרת לה מחייכת, נכין פאי תפוחים.

אז הכנתי פאי תפוחים נהדר מחומרים שהיו בבית וקיבלתי מליון קומפלימנטים, אחד הדברים הטעימים שיצא לי לאכול, אמא זה יצא מ-צ-ו-י-ן ומה זה טעים מתי תכיני שוב ואפילו זה הדבר הכי טעים שיצא לי לאכול בזמן האחרון (מה שמצל קצת על הבישולים הקודמים, לא? אבל אני אמא מכילה לא נעלבת :) ).
כיוון שהפקדתי את התבנית בתנור וההמשך נעשה בנוהל קריאות ובשלט רחוק זה זהוּב?? צועקת מחדר השינה ספוּנה בפיג'מה, מישהו שומר על הפאי??, לטעום לא הספקתי, אבל הם כל כך התלהבו שסשין 2 פלוס צילום בוצע כעבור יומיים, זאת אומרת היום, דקה לפני שבת.
האמת, יצא מעולה, קריספי, מזכיר בקטע טוב את התפו-פאי המסחרי אבל לא תעשייתי בטעמו ולא מטוגן, וממולא בחומרים טובים- בתפוחים טריים ומעולים אדומי לחיים. אתם פשוט חייבים חייבים לנסות.
 

תפו פאי אפוי משובח וקל להכנה

לא יודעת מה איתכם, אבל לפעמים ממש חייבים קיצורי דרך. גם רוצים אוכל בריא וגם טרי וגם מגוון וגם מלאאאא משפחה שבתוכה שלל העדפות של טעמים מרקמים. לפעמים זו נראית משימה בלתי אפשרית. ברור שבכל פעם שאני מצליחה להפיק מתכון זריז יעיל אני קופצת עליו מלאת תקווה, נועצת בלוח המתכונים המשפחתי שלנו ויודעת שיש עוד הצלחה בטוחה.

עוגיות הכי ביתיות והכי פשוטות בטעם עדין של קוקוס

המתכון הזה פשוט אדיר כי-
א- הוא פשוט!
ב- הוא טעים!
ג- הוא מניב המון המון עוגיות!
ד- גם ילדים מתים עליו!
ה- העוגיות נפלאות כמתנה של תשומי כשהן מוגשות בתוך צנצנת או קופסת פח.
ו- נוח לקרוץ מהבצק הזה צורות (אבל אפשר גם לקצר תהליכים ולוותר על הקריצה).
ז- העוגיות נשמרות בכלי אטום בסבבה שלהן כמה ימים טובים, אם לא מציקים להן ומאיימים על האוכלוסיה.
ח- הבצק נהדר גם בתור פעילות עם הילדים, אמא של שבת, בית מארח יום הולדת, אחה"צ גשום של שיעמומי.
ט- הוא מזכיר לי את סבתא.
י- אין בו דבר ולא חצי דבר מהחי. שזה גם אומר שהילדים יכולים להתכבד מהתערובת בעודה "חיה" ולא לחטוף סלמונלה :)

שכנעתי? יאללה מפשילים שרוולים. בעוד זמן קצר תהיה לכם לא אחת, שתי צנצנות של עוגיות נפלאות!

צנצנת עוגיות ביתיות

בית. מבנה קטן עם גג, משולש אדום. דלת, שני חלונות מצידיה, ארובה קטנה. נושא בסיסי, נפוץ על דפי הציור שלנו בשנים הראשונות לחיים. וזה הולך ומשתכלל, ובהדרגה נוספים פרטים. בהתחלה מופיעים פרחים צבעוניים, גבעול ירוק ושני עלים, פרח זקוף, וגם עץ. אחר כך עצים קונקרטים עם שמות מוכרים כמו ברוש והדר עליו גדלים מלא פירות עגולים כתומים. ושביל. ואז נוספים כמה פרפרים ולפעמים גם ציפור, תולעת מגיחה מהדשא וגם חיפושית או צב.
ואז הארובה מגלה אותות וסימנים. עולֶה מלועהּ נתיב של עשן, עדות לקיומן של לחמניות ביתיות ומשובחות הנאפות בתנור, שהן עדות לקיומם של חיים, שהוא עדות לקיום של חום פיזי וחום אנושי, שהוא עדות לקיומה של אכפתיות כי מישהו שם לש את הבצק, התפיח את הלחם ועיצב לחמניות חמודות להפליא. סלסולי העשן הזה שם, למעלה מהארובה ועד לפינה של הדף הם עדות לכך שמישהו רואה מישהו, שהרי טרח והכין עבורו, או עבור עצמו. כך או כך זו עדות לאהבה.
   

לחמים ביתיים קטנטנים במילוי מפנק

שוב אני כאן לגיחה זריזה, אחרי ארוחת ערב צ'יק צ'ק ספונטנית למשפחה קצת רעבה קצת עייפה ודי מתמסרת למחשבות על סיום שבוע של התרוצצויות שיצויינו בעוד רגעים ספורים בכרבול מנחם תחת השמיכה, לצד שקיק לבנדר קשור בסרט סגול.
מתעדת את הסקונס המצויינים של ארוחת הערב, שהוגשו לצד סלט ירקות קצוץ, סלט אבוקדו ויתר ממרחים, וריבה ביתית לקינוח, ושמחה לצרף ליתר המתכונים כאן בבלוג. יש לי תחושת בטן מה שנקרא, שעוד נשלוף את המתכון הזה בערבי החורף הבאים עלינו לטובה.
סלחו לי על התמונות שצולמו במטבח המואר בתאורה בלתי טבעית בעליל ובטלפון הסלולרי (מי שישמע!). ככה זה כשאין סבלנות לחכות לבוקר ובכל מקרה אין שום סקון ובטח לא סקונס שימתינו לצילום בבוקר.

סקונס טבעוני מהיר במילוי ריבה ביתית

אחרי שבוע של סערות, הפסקות חשמל, עצים נופלים, ושטפונות כל כך חיכיתי לסוף שבוע הזה. קניתי פרחים סגולים נהדרים ופיזרתי בכל הבית, פתחתי את החלונות לרווחה וגם את הלב, ורק מחכה להכניס את קרני השמש פנימה. זמן מעולה להנגיש את בגדי החורף ואת השמיכות החמות.
בין לבין ערבבתי חומרים בחמש דקות על השעון, ונהנתי מהריח המעולה שהתפשט בבית. יצאה עוגה נפלאה, שלי, שלכם באהבה.

עוגת קוקוס טבעונית מעולה בחמש דקות עבודה

פעם, לפני 300 שנה לפחות, לפני היות ילדים בחיינו, לפני היותינו זוג נשוי,טסנו לפָּרי ומשם חצינו את אירופה לסקנדינביות לסוג של טיול תרמילאים מקורי אחרי הצבא. כן, עם תרמילי ענק, אוהל, 2 שקי שינה ותקציב ממש מוגבל, מלפפון ליומיים וכאלה (מזל שיש להם לארופאים מלפפונים בגודל אדם). כשהגענו לפָּרי התמקמנו באכסניה מקסימה ברובע הלטיני. מבנה אבן ישן, מקלחות משותפות וחדרון בקומה השניה ובו חלון ענק, מהרצפה ועד לתקרה, כבד, עשוי ברזל וזכוכית, צופה אל הרחוב. למטה ברחוב, מצד ימין מסעדה יוונית ממנה בקעו בלילות צלילים של שמחה וצלחות מתנפצות. משמאל קרפרי קטן, דוכן פשוט, ארעי כמעט במראהו, שלטיו כתובים בכתב יד גדול וקריא. מה בשבילך סיל ווּ פְּלֶה מאדאם, ז'מבו? פְרומאז'? בננה? סיטרון אֶ סוכרה? שוקולה? קרפים ענקיים דקים, ממולאים, לוהטים וחמים. מלוחים או מתוקים וחמים. באותם ימים לא היה שום דוכן קרפּ בקניון, אולי כי לא היה שום קניון (חוץ מקניון איילון). וגם היום כשיש דוכני קרפּ בכל מקום, הם רחוקים מלהיות ללא מוצרים מהחי.
אז לזכר פָּרי פתחתי קרפֶּרי, אבל טבעוני! כל כך התלהבתי שהכנתי גם עוגת קרפים מקסימה, שזכתה אפילו להיות מין עוגת יומולדת שכזאת.

הר קרפים טבעוניים ובינהם שכבות של גנאש שוקולד

לפני זמן קצר סיפרתי לכם על אהבתי הגדולה לצמחי הסקולנטים וכיצד שילבתי אותם בזעיר ענפין במגירת דפוס ישנה. בנתיים אהבתי לצמחים הנהדרים האלה רק הולכת לגדלה. גיליתי שיש לא מעט משוגעים לדבר כמוני בעולם, מוקסמים מסקולנטים. כיוון שמגוון הסקולנטים אדיר, ויש כל כך הרבה טיפוסים משגעים, יש משהו ממכר באיסוף הסוגים והטיפוח שלהם. חקרתי לוחות פינטרסט נפלאים המתמקדים בסקולנטים, וחלקם אף תייקתי בלוח הסקולנטים שלי, ההולך וגדל ונעשה מרהיב בפני עצמו. כעת כשיש לי תמונות משלי, יהיה ממש משמח לצרף אותן לאלבום הצמחי הוירטואלי והבינלאומי :)

מקבץ עציצי סקולנטים בתוך מגירה ישנה וצבועה

גיליתי שצמחי הסקולנטים פשוט נהדרים כשמשלבים אותם בבית ובסביבתו. יש להם מגוון אדיר ויפיפה והם פרקטים מאין כמוהם. הם צריכים כל כך מעט, מה שהופך אותם למועמדים מועדפים ליצירת פינות חמד בבית.

מדפי ספרי הילדים אצלנו דינאמיים לגמרי, צומחים עם הילדים. אחת לכמה חודשים אנחנו עוברים על כל הספרים ומחליטים יחד מה נשאר ומה יוצא, ופלא פלאים, תמיד המדפים הללו הם נשארים מפוצצים. לפחות פעם אחת ביום הילדים ניגשים לבחור ספרים, ובדיוק כפי שבמדפי הבגדים משיכה של בגד מתוך הערמה גורמת להתמוטטות רבתי (תזכירו לי באיזה גיל הם לומדים את המיומנות הזו של להוציא חולצה מאמצע הערמה בלי למוטט את כל מה שמעל...?), כך גם במדפי הספרים- ספר אחד נשלף ובעקבותיו כל היתר קורסים.

במסגרת השיפוץ שעשינו בבית יצא לי לשוטט בחנויות של חומרי בניה, לגעת בשקי מלט, גבס, צבע לעץ ולמתכת, מברשות, בירזולים למינהם, ולפנטז מה לעשות איתם. כשהפועלים סיימו את מלאכתם וסופסוף פורקו הפיגומים והחצר נוקתה, תפס אותי גל של התלהבות, צורך פנימי להשקיע בכלמיני פריטים קטנים, פינות בחצר ובבית, לתת את הטאצ' שלי, כפי שהפכתי את מגירת הדפוס הישנה לשכונת סקולנטים.
יש כזה דבר קינון בלי שבאים צאצאים חדשים? שואלת כי תכל'ס הקן שלנו די מלא. כנראה כנראה שגם משפחה און גוינג זקוקה מפעם לפעם לחידוש הקן. פתחתי רשימת DIY ארוכה ומדלקיה ובה מידות, חומרים שיש לקנות וכוונות לביצוע. מרבית הפרויקטים הסתיימו, אחרים עוד יבוצעו, ואני מבטיחה לעשות מאמץ לספר לכם על הישומים, כאן בבלוג אהובי.
אם נחזור רגע לחנות חומרי הבניין, בעודי משוטטת שם, ממתינה שיעמיסו לי בבגאג' מֶדה מתפלסת ושני גלונים של צבע לדֶק, נפלו עיני על משטח של לבנים פשוטות, אבני מדרכה, מה שנקרא אבן משתלבת. בו ברגע נדלקה נורית וצלצל פעמון.

אז, הכירו את טליה! טלית הפלאים, שומרת הספרים שלנו. היא נראית קטנה ועדינה, אבל היא כל כך חזקה שכשהיא בסביבה אף ספר לא יפול על צידו! איך בוראים מתוקה שכזו? מיד אסביר.

bookend- תומך ספרים בעשר אצבעות

מאוד מאוד אוהבת לארח לארוחות קונספט. בשנים הקודמות היו בסוכה שלנו ארוחה מקסיקנית (פעמיים), ארוחת סושי וספרינג רולס, ארוחת פלאלפל, והשנה ארחנו לארוחת פיצות ופוקצ'ות. ג'אנר אחר של ארוחות שמאוד אהוב על בני המשפחה שלי הוא מה שאנחנו קוראים לו ארוחת בחירה. ארוחה שבה מוגשים המרכיבים וכל אחד בוחר לפי העדפותיו ומרכיב לעצמו את המנה. ארוחת ספרינג רולס נכללת בג'אנר הזה, ארוחת ניסואז, ארוחת סביח וגם הארוחה של ליל אמש- ארוחת מיקס אנד מאצ' של פיצות ופוקצ'ות. האורחים מגיעים לשולחן צבעוני, פעיל ושמח, מלא התלבטויות ואפשרויות. העשיה והדינמיקה מחממות את האוירה ותורמות להצלחת הערב. זהו קונספט נפלא לארוחות ערב קלילות, מסיבות (גם לילדים!) לפקיניקים ומדורות שטח, בתנאי שיש לכם סאדג'.

הכנתי מראש בצק משובח, רוטב עגבניות, רוטב פסטו, מבחר של ירקות ותערובת של אנטי פסטי. הכל היה ערוך יפה ומזמין, מערוכים המתינו על השולחן וכדורי בצק ריחניים. החרוצים הפשילו שרוולים על אף שהגיעו עם גופיות, פתחו את הבצק, מרחו פזרו, דחפו לתנור והמתינו בציפיה. במקביל הכנתי כלמיני וריאציות, פרי סטייל שנשלחו לרעבים כמו שיצאו מהתנור. תמיד היה מי שתפס.

פוקצ'ה של עשבי תיבול עם תוספת של ירקות קלויים ובצל לבן

סוכות הוא החג המשולם לאוהבי הנייר. אמא כנראה חשה את זה היטב וזו כנראה הסיבה שלמרות הצירים בערב כיפור הצליחה להתאפק וללדת אותי רק בערב חג סוכות (פשיוווו איזה מזל !) אקיצר, סוכות זה ללא ספק החג שלי. אבל גם פורים בגלל התחפושות, חנוכה בגלל האוירה ושבועות בגלל הלבן לבן.
משנה לשנה ארגז קישוטי הסוכה שלנו הולך וגדל, הופך להיות משקית, לארגזון, לארגז שמן. חלק מהקישוטים לא שורדים המתנה ממושכת של 12 חודשים פחות שבוע, ובמקומם מצטרפים חדשים, שפתיחתם ופרישתם בחלל הסוכה מלווים בקריאות שמחה והתפעלות.

ימים של אחרי שיפוץ הבית, ערבוביה של פרויקטים ברשימות, כאלה מעצבנים כמו איטום אדנית וביטון ניקוז לצד חידוש גופי תאורה, הכנת מספר חדש לבית, שיפוץ שולחן הברזל והכסאות שכבר שנתיים עומדים ללא מושבים וממתינים שמישהו יתייחס אליהם (אתייחס, אתייחס). את המעצבנים לוקח על עצמו בד"כ עמרי שלי, והנחמדים יותר מרפרפים סביבי כמו עדת פרפרים עליזה, ואני נהנית להפוך ולחשוב עליהם מכל מיני כיוונים, מחפשת פיצוח, קצה חוט לעוד DIY קטן ומשמח לבב אנוש.

את מגירת הדפוס שלי רכשתי לפני מספר שנים. תליתי אותה בחלל די מרכזי בתוך הבית והיא אכלסה כלמיני חיות קטנות ומנייטוריות אך איך לומר, אף פעם לא חשתי שקיבלה את המקום הראוי לה. שהיא, ככה ממש ממשת את הפוטנציאל שלה, כמאמר מחנכותי כמעט לכל אורך שנותי בביה"ס. ואז נתקלתי בתמונה אחת קטנה ומשגעת, שבה נראה סקולנט זעיר שתול בתוך אצבעון. פיצי כזה, של תפירה. התמונה הזו הציתה לי את הדמיון ואת הדרייב היצירתי גם יחד, הלכתי והתאהבתי ברעיון וככל שממישתי אותו אני אוהבת אותו יותר ויותר- החלטתי להקים משתלה קטנה, בית גידול זעיר, אוסף של סקולנטים פצפונים בתוך מגירת הדפוס השינה.

מאז ותמיד אהבתי סקולנטים, אותם צמחים בשרניים שרואים במגוון צורות וצבעים. יש אפורים, יש סגולים, יש ירוקים עזים ויש אדומים או צהבהבים. יש כאלה שדומים לאננס קטן, לכוכבים, לקוביות, למחרוזת, לעץ זעיר, לכרוב סגול או לבן. יש שעירים, יש פרוותיים ויש חלקים למשעי. את הקוצניים אני הכי פחות אוהבת.

סקולנטים קטנים ממתינים לשתילה

באופן כללי הוא אדם די בוגר. יש לו חברה קטנה והוא מייעץ לכל מיני חברות סופר הייטקיסטיות. יש לו טיעונים מקוריים ויכולת ניתוח מעמיקה. הוא אבא לארבעה ילדים שהבכור שלו בגילנו כשנפגשנו, יש לו ידע אינסופי והמון ניסיון. הוא הרי בוגר. אז מה אם מה שעושה אותו הכי מאושר הוא לטפס על עצים, לרכב על רולרבליידס ולאכול עוגת ביסקוויטים, מה שעושה את רעיתו מומחית בעוגות בסקוויטים. את זו שרשומה בכתב יד של גיל 16 בכרטיסיות טבענתי בהצלחה, ומאז נוספו לרפרטואר עוד 3 גרסאות שחוזרות ברוטציה. הפעם הייתה פריצת דרך צורנית. המבנה שונה וגם התכולה והופ, התקבלה עוגה חגיגית ומרשימה כראוי ליומולדת. נראית מורכבת ומסובכת- אבל תכל'ס ממש קלילה להכנה.
אחרי שרבתי עם ששת נפשות הבית להשאיר משהו לצילום (צילומים, צילומים כל היום צילומים, אומר לי בן ה 7), אל תפשלו, תכינו (וספרו איך יצא).

עוגת בסקוויטים בפסים

היום בדיוק, לפני שנה, נחתנו בארץ מחופשה משפחתית נהדרת בברלין וכמו כלמיני דברים שנדחים לדקה התשעים ותשע פלוס פלוס כך קרה גם עם עיצוב האלבום הזה. נתתי לעצמי דד ליין של שנה מקסימום וראה זה פלא איזו דייקנית אני, בדיוק בזמן, תודו. זהו, אז לא רק שהאלבום בידי, אפילו צילמתי את אלבום (וידאו בסוף) והנה התיעוד לפניכם.

אלבום טיול משפחתי לברלין בתוך ספר ישן

מכירים אבקת פרלינה? מה שנקרא אבקת נוגט? זו אבקה עדינה, קלילה, נמסה בפה, בטעם מעודן ומדוייק. בסבב הקניות האחרון של היבשים- תבלינים בחנות מקומית קרצה לי האבקה המהממת הזו, שלשמחתי גם טבעונית. אין לי ספק שעוד ארכיב איתה קינוחים מעניינים ובנתיים קבלו עוגיות נפלאות, נימוחות ועדינות. כאלה שיוצרות חמימות מנחמת בפה. אחת בשעה ארבע חמש אחר הצהרים כשהחום המתיש מאיים לכבות את העיניים עד למחרת בבוקר, שהפיתוי לסגור יום מהביל לפני שממש הגיע אל קיצו, אחת כזו תשאיר אתכם בהכרה.

שבת של חודש יולי, חופש קיץ וחם, נחילי מדוזות בים התיכון. לבשנו בגדי ים (סתם בשביל הקטע) ועשינו חוף פרטי משלנו. על הרעיון האדיר קראתי בבלוג לג'ירף יש צוואר ארוך של קרין בוכשטב הידועה בניק ניים קרין די, קיבוצניקית, מרפאת בעיסוק ואמא מופלאה. קרין לא ממש יודעת, אבל אני עוקבת אחר הבלוג שלה בהנאה רבה. הבלוג מלא בפעלויות מגניבות ופשוטות להכנה, ולמי שמחפש פעילויות קצת אחרות עם הילדים, כאלה שפותחות את הראש והדמיון, מעניקות הזדמנות, לגעת ולחקור דרך החושים, ללמוד דרך התנסות, שווה להרשם לבלוג ולעקוב אחר שלל הפעילויות הנעשות בו. הפסטים של קרין מותאמים בטעם, יצירתיות ורגישות לצרכי הילדים ולחודשי השנה. קרין גם מתחזקת גם לוח פינטרסט מצוין, שווה לעקוב אחריה גם שם. אקיצר, קרין תיארה פעילות עם בצק חול, אני נעצתי בפינטרסט, רכשתי חול ים, גליצרין וקרם טרטר (את כל היתר היה כבר בבית), וחיכיתי להזמנות. למעשה ההזדמנות נמשכה כמה ימים. יום אחד הכנו למתרחצים מחצלות מלֶבֶד, יום אחר הכנו שמשיות ודגלונים, יום שלישי בנינו חוף ובריכות קטנות ויום רביעי הוספנו עוד כמות בצק חול ותכננו חוף חדש. עבדנו שעות בבניה, הכנת אביזרים, סיפרנו סיפורים קטנים ויצרנו מיני עולמות. לעמרי שלי זה הזכיר את משחקי הפולי פוקט שהאחיינית שלי, היום סטודנטית בוגרת שנה א', הייתה משחקת בילדותה.

חוף ים עמוס מתרחצים מבצק חול וכלמיני פיצ'פקעס

בפריז'ידר של ילדותי, קומה ראשונה על עמודים דירה עורפית רמתשרון, הייתה שוכנת לה לעיתים מין עוגת גלידת שיש לבנה (אולי גבינה? צריכה לשאול פעם את אמא) מעורבבת בפסי שוקולד. בימי הקיץ החמים היו מוצאים את תבנית הפיירקס הקפוא מהפריזר, האצבעות קופאות והתבנית כבדה.. מסירים את נייר הכסף המרשרש ומיישרים. המנהג של ישור בכפית היה שגור בקרב משפחת המוצא שלי (איזה מזל שנמוג והתפוגג ולא נגרר למשפחה הנוכחית שלי. פשיווו לא הייתי שורדת התמודדת עם המנהג הקלוקל וחסר האסתטיקה הזה), מצוידים בכפית היו מיישרים באלכסונים שיושרו לאלכסונים חדשים, ואט ואט מקצרים את העוגה. לפעמים זה לקח כמה ימים. לפעמים גם פחות.

בכל אופן, עוגת גלידה קיצית, לזכר ההיא, לא כבדה, קלילה ממש, טבעונית כמובן. מעולה. פצצה. נפלאה ופשוטה בטירוף להכנה.

עוגת גלידה לימונית קפאה

היה לי חלום, אחד כזה בקטנה. אחד שלא ישנה סדרי עולם אבל בהחלט יעשה את החיים הרבה יותר נחמדים. לפעמים נדרש כל כך מעט בשביל לממש חלום קטן. עשר אצבעות ועוד כמה, תקציב מינימלי, מציאה אחת שווה, כזו שבמבט אחד אתה קולט את הפונציאל הטמון בה. כן, ורצון שבא מבפנים ומתגלגל דרך הזרועות אל האצבעות לעשות בעצמך, להנות מעבודת כפיים. להנות בטירוף מהסיפוק של אחרי.
בפוסט הבא אספר על לידתה של זולת הגינה המופלאה שלנו. מקור לאינספור רגעי ביחד, מנוחה והוויה, במובן של פשוט להיות.

שלום לכולם, לפניכם הפעם פוסט קצרצר כדי לצייד אתכם במתכון שימושי לימי הקיץ הארוכים שלפנינו. ללא חוגים, שיעורי בית וריצות אחה"צ יש זמן להשקיע בארוחות יותר קצת יותר שוות, ואם הרווחנו פעילות ועשיה לילדים, אז יש לנו ווין ווין סיטיואיישן מה שנקרא. המתכון שכאן מלווה אותי כבר כמה שנים והוא נפלא לעבודה עם ילדים. הוא קל להכנה, גמיש ורך, לא שמן ולא דביק ומאוד נעים לעצב ממנו בייגלס טעימים, לחמניות, חליות וכולי. הילדים יכולים ללוות את כל התהליך, מדידת החומרים, ניפוי הקמח, הכנת הבצק ועיצוב הלחמניות.

מיני בייגלס בציפוי בצל ופרג ובשומשום